למה ממתינים? מסתבר, על-פי פרסומים שונים, שיש במדינת ישראל די אנשים ששומרים סודות מדינה שיכולים 'להפליל' רבים, ולא בכדי. השאלה הנשאלת, היא האם שימוש כזה הוא נכון או לא נכון.
מרבית האירועים המדווחים היום התרחשו לפני זמן רב וחלה עליהם התיישנות, ולכן פרסומם יכול להצביע על מגמה, אבל הוא כנראה חסר משמעות מעשית. מכתבו של רונן בר לבית המשפט יכול ללמד משהו על מערכת היחסים בינו לבין ראש הממשלה, אבל גם פתיחתו לדיון פתוח או סגור, כנראה לא תגלה דבר.
הנושא היחיד שכנראה יכול להיות שובר שוויון הוא 'קטרגייט', שחי ונושם עד היום, וייתכן שמעורבים בו אנשים נוספים, מאחר שבכל זמן מתגלים מעשים, אירועים וכדומה, שקשה להאמין שהם אירעו במקום השמור ביותר בשנים האחרונות, כולל בזמן המלחמה בין ישראל לחמאס, שמסתבר שהוא ארגון טרור ללא גבולות, כזה שנתמך בעיקר על-ידי מדינת ישראל.
די במשפט הזה כדי להתחלחל, ואפילו לרעוד מפחד, אימה, ועוד תחושות קשות דומות. גם המלחמה של מדינת ישראל נגד אותו ארגון נתמך קטר, אינה יודעת לא גבול ולא שובע. הפצצות אזורים מאוכלסים והריגת רבים חסרי ישע.
מתי יבינו אצלנו שלכל שם שנמחק יש עשרה שמות של מועמדים, מחליפים וכדומה ואצלנו זה גורר גיוסים, שחרורים וכדומה, ללא שום מטרה צבאית/אזרחית ברורה. האם היכולת הזו, להמשיך את המלחמה עד אין קץ, אינה לכשעצמה, נושא לדיון בבית הדין הגבוה לצדק?
האם כל דבר שנעשה על-ידי השלטון הוא נכון? האם הכאוס אמור להיות מטרה? איך אומרים בלע"ז: enough is enough.