בעקבות השביתה של צוותי החינוך כתגובה להורדה בשכרם, מורים, מורות וגננות שלא היו חלק מהשביתה הרשמית הביעו תמיכה והזדהות בלקיחת יום מחלה ובכך בעצם יצרו "שביתה שקטה". לעומת שביתות קודמות בהן הורים מיהרו לכעוס ולהאשים את מערכת החינוך ולהשתלח בצוות בטענות שהם דואגים לעצמם על חשבון הילדים, במשבר הנוכחי ראינו יותר הבנה קבלה ואמפתיה. האם אנחנו צריכים לחוות משבר נוסף כדי להפסיק לראות רק את הצד שלנו ולנסות ולהבין את הצד השני?
כולנו קצת אגוצנטריים בחיים:
המונח אגוצנטריות מתייחס לראיית העולם מנקודת מבט אישית ובלעדית ללא התייחסות לנקודות מבט של אחרים. ילדים באופן טבעי אמורים להיות אגוצנטריים ועם הזמן כחלק מתהליך התפתחות הדרגתי, לשים לב יותר ויותר לסובבים אותם, לדעות, רצונות ומחשבות של אחרים ולקחת בחשבון את הצרכים של אחרים מלבדם. כמבוגרים יש לנו את היכולות הרגשיות ואת היכולת להבחין בין התרחשות אובייקטיביות לבין נקודת המבט שלנו ושל אחרים.
שביתת המורים היא נתון אובייקטיבי. היא התקיימה - בין אם אנחנו מסכימים איתה ובין אם לא - והשאירה ילדים רבים בבית מה שגרם להורים להישאר בבית גם כן או למצוא סידור ברגע האחרון. התגובה הראשונית והמיידית הייתה כעס, האשמה, עצבים שכן נוצר פה מצב לא נוח בלשון המעטה והוא אשמתו של גורם אחר מלבדינו. זה הרגע שצריך לעצור ולנסות להבין את המצוקה של הצד השני, מה מניע אותו לפעולה ומה גרם לו להתנהל בצורה כזו ולא פחות חשוב - אילו תחושות זה העלה בנו ומדוע.
הגיע הזמן לקצת אמפתיה:
התקופה האחרונה דוחקת את כולנו לפינה וכל דבר הכי קטן ששובר (שוב) את השגרה מוציא אותנו מאיזון אז לא מפתיע ששביתת צוותי החינוך שמשאירה את הילדים בבית תגרום לנו להתעצבן ולחפש אשמים. אבל דווקא בגלל שכולנו עוברים את התקופה הזו יחד ושהיא משפיעה על כולנו, אולי במקום להתעצבן כדאי שננסה להבין את הסביבה שלנו, מה האנשים סביבנו מרגישים, מה גורם להם להתנהג כפי שהם מתנהגים והכי חשוב - איך אפשר להתנהל יחדיו בצורה טובה יותר.
הדרך היחידה שבה נצליח להתנהל כולנו יחד היא אם נהיה יותר אמפתיים. להבדיל מסימפתיה בה אנו מביעים חמלה או רחמים על הצד השני ומקווים שבעיותיו תיפתרנה בהקדם, בהבעת אמפתיה אנחנו מזדהים עם הצד השני - משתתפים ברגשות שלו ומנסים להבין אותן לעומק.
אין לנו צורך לרחם על המורים בגלל הגורמים שהביאו אותם לשבות, אבל בהחלט יש לנו צורך להבין, או לפחות לנסות להבין מה הם מרגישים ומדוע הם החליטו לשבות. ההבנה הזו ביחד עם ההזדהות וזיהוי הרגשות שעולים אצלינו יעזרו לנו להפחית את הכעס ולקבל את המצב בצורה טובה יותר. היכולת האמפתית לא באה בקלות והיא תהליך שדורש "יציאה" מהאני וניסיון להרגיש את הצד השני - ממש לקלוט את המצב הנפשי בו הוא נמצא, להרגיש אותו ורק לאחר ההבנה - להגיב.
רגשות אמפתיים הם לא חדשים לנו, הם מופיעים לרוב כתגובה למצוקה של הזולת ולצערינו לא חסרים לנו רגעי משבר ומצוקה בה נוכל להזדהות עם אחרים אך כאן טמון הקושי. ככל שנתרכז בקושי שלנו, ב"איפה זה פוגע בנו" ונחפש אשמים - כך יהיה לנו יותר קשה להבין את הצד השני ואת המניעים שלו ולרצות להגיע לעמק השווה.
נכון, המצב הנוכחי שהוביל לשביתה לא נוחה לנו ההורים אבל גם לא לשובתים עצמם. אז אולי במקום להתקומם ולהתעצבן נראה במצב הזדמנות לראות את האחר ולנסות להבין את המצוקה שלו - ולהעביר זאת גם לילדים שלנו.