קראתי בימים האחרונים בעניין רב שממשלת ישראל מציבה אולטימטום לחמאס: עסקה או מבצע. יש אפילו מועד לפקיעת האוליטמטום: סיום ביקורו הקרוב של נשיא ארה"ב במזרח התיכון. אם יורשה לי להעריך בזהירות, לא תהיה עסקה ולא יהיה מבצע מכריע. להלן ההסברים:
חמאס הציע (26 אפריל) הפסקת אש (הודנה) לתקופה של חמש שנים בתמורה לשחרור כל החטופים. ישראל דחתה את ההצעה. היא מציעה המשך שחרור החטופים בפעימות בתמורה להפסקת אש קצרה בהרבה. למה? כי המשך המלחמה משרת מטרות פוליטיות ובמקביל הוא מונע את הצורך בהכרעה מדינית של בנימין נתניהו. כתבתי בעבר והנה התזכורת: לנתניהו אין תוכנית ליום שאחרי המלחמה בעזה. הוא בונה על דונלד טראמפ, שהוא בעצמו סוג של מגדל קלפים באוויר. לכן סביר מאוד שלא תהיה עסקה מסוג כלשהו.
מכאן למבצע. 19 חודשי לחימה עצימה בעזה לא הביאו להשמדת חמאס, אז מבצע נוסף יעשה את זה? תחשבו על זה. תחשבו טוב. מיטב בנינו ובנותינו יילחמו, יהרגו, ייפצעו. במקביל ימותו עוד המוני פלשתינים בעזה (במקרה האופטימלי כולם יהיו מחבלים) ואז נחזור שוב לאותה נקודה. חמאס שרדה. כרעיון, כתנועה. כשלטון. למה? כי לא בנינו חלופה מוסכמת על מדינות האזור ואמריקה.
האמת מצויה כנראה בדבריו של שר האוצר. הוא, בניגוד לנתניהו, יודע מה הוא רוצה לראות ביום שאחרי והוא גם מצהיר את זה בגלוי. השבוע פורסם כי סמוטריץ' אמר: תוך חצי שנה לא יהיה חמאס. עזה תיחרב כולה. הם יתייאשו ויעזבו אותה. זה חזון של לאומיות משיחית דתית ציונית. זה גם טרנספר מרצון על ערביי עזה. אשרי המאמין. אלו המטרות הלא מוצהרות של ממשלת ישראל. רשמית איש לא מדבר על זה. מעשית, סמוטריץ' מהדהד את זה.
המשמעות היא מלחמה עצימה בחודשים הקרובים, סיכון חיים של מאות ואלפי לוחמים ולוחמות של צה"ל בסבירות גבוהה, וסיום הסבב ללא הכרעה צבאית ומדינית. אין באמת סרט ששני מיליוני ערבים קמים ממה שהם רואים ביתם ומולדתם ועוזבים. מבט קצר על ההיסטוריה של הסכסוך הזה ושל נהירת פליטים במזרח התיכון במאה ה-20 ו-21 מלמד שהפליטים תמיד רוצים לחזור הביתה. תשאלו את מיליוני הסורים שחוזרים הביתה מאז דצמבר 2024.
זה הזמן לעשות מעשה. זה הזמן שבנות הזוג, הבנות והאימהות, הילדים והילדות, הסבים והסבתות של הלוחמים יקומו כאיש אחד ויעלו למשכן הכנסת. זה הזמן לומר בכל דרך חוקית: זהו. די. עד כאן. לא עוד סבל, מוות ושכול. אנחנו רוצים תקווה. חזון. אופק. כולם - דתיים, מסורתיים, חילוניים - חייבים לומר לנבחרי הציבור שהלחץ, המצוקה והמועקה אמיתיים. שהשחיקה איומה. לחמנו, הקרבנו, קברנו, התאבלנו ועודנו אבלים. ועכשיו כעוף חול צריך לומר: די. את ההגנה על גבולות הארץ נמשיך גם ללא מלחמה בעזה. ואם יזוהה איום מהרצועה, נסכל אותו. בדיוק כמו איומים מתימן או מסוריה.
באותו עניין: יש לא מעט שזוקפים ראש בעקבות תקיפות חיל-האוויר בתימן. ככה זה אצלנו: אתם פגעתם בנתב"ג, אז אנחנו נראה לכם מי יותר חזק. תקיפות אוויריות ממרחק של 2,000 ק"מ לא יכריעו את החות'ים, החיים במדינה הענייה ביותר במזרח התיכון. מי שגר במבני אבן, רוכב על חמור לשאוב מים מהבאר (אם יש בה מים) ואוכל פת לחם חרבה, לא יירתע, אם הוא מאמין (והוא מאמין) שישראל הפכה את הפלשתינים לקורבן. תשאלו את הסעודים. הם נלחמו בחות'ים כמעט שלוש שנים במלחמה שבה נהרגו חצי מיליון בני אדם. אז החו'תים, שלוחיה של אירן, האמינו שמלחמה בסונים מוצדקת ולא היססו למות עבור הרעיון השיעי. סעודיה יצאה מהמלחמה ומהטריטוריה של תימן ללא הכרעת החות'ים.
ההתקפות האוויריות של צה"ל של צנעא אומנם מעלות את המורל הלאומי ומשדרות שוב את המסר שידינו הארוכה תגיע לכל מקום, אבל הן לא יביאו לפתרון הבעיה בעזה. מבצע צבאי רחב היקף ברצועה לא מקרב את סיום המלחמה, לא מעלה בהכרח את סיכוי החטופים לשוב הביתה ובוודאי לא מעצב סדר יום חדש על גבולה הדרומי של ישראל.