אני עוד זוכר את בנימין נתניהו מגיע לוועדת חו"ב ב-2012, לדיונים לקראת פקיעת תוקפו של "חוק טל", ומסביר ש"השינוי קורה, אך בהדרגה ויש לתת לכל עוד זמן". לפני שנה בדיוק הוא הודיע שיקדם את החוק להסדרת הפטור של בני הישיבות שאושר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת לפני המלחמה. גם במהלך השנה האחרונה שמענו מסרים בסגנון "אי אפשר לעשות את הכל בבת אחת", כאשר בפועל, מאז 2012, לא רק שאין יותר מתגייסים, אלא ששיעור המתגייסים מקרב החברה החרדית רק הולך ופוחת. היום נתניהו שוב בוועדת חוץ וביטחון, הפעם הוא מבטיח להעביר חוק גיוס שיביא ל-10,500 מתגייסים חרדים תוך שנתיים. במציאות הקיצונית שבה אנחנו נמצאים, כשצרכי הצבא השתנו דרמטית וכשעשרות אלפי חיילי מילואים נקראים שוב לשירות - אי-אפשר להמשיך לפזר מילים שאין מאחוריהן דבר. כשגם ההנהגה החרדית לא מראה שום כוונה או רצון לשנות כיוון, אין שום סיבה להשקיע מאמצים בחוק חדש. מה שיכול לעבור בכנסת, לא ישנה את המצב הקיים. מה שישנה את המצב הקיים, לא יעבור בכנסת הזאת. לכן צריך להתמקד במיצוי פוטנציאל הגיוס על בסיס התשתית החוקית הקיימת. יש היום בישראל חוק גיוס, כל מה שצריך לעשות זה לאכוף אותו באופן שוויוני.