זוהי קריאה לנאמנות של העם היהודי לסיפור היהודי. קריאה לכל יוצר לכתוב את הפרק שלו בתוך הסיפור היהודי לאורך דורות. רציפות הזהות היא הנחלתה לדורות הבאים.
אני מאמין יהודי בדורנו/ הרצל ובלפור חקק
בְּיָמִים שֶׁל פְּרִיחַת הָאָרֶץ וּפֵרוֹתֶיהָ
מִבּוֹרוֹת הַמַּיִם נַחַל נוֹבֵעַ
נְבַקֵּשׁ תָּמִיד
הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן.
וְכָל פֵּרוֹת גְּאֻלָּתֵנוּ יָבוֹאוּ אֲהוּבִים
נִתֵּן גַּם אָנוּ פֵּרוֹתֵינוּ הַכְּתוּבִים
מִבּוֹרוֹת הַמַּיִם, מִבּוֹרוֹת הַמַּיִם.
(מתוך: בלפור חקק/ בורות המים עודם בנו)
קָם הַדּוֹר לְבַקֵּשׁ אֶת הַכְּמִיהָה
עַל לִבּוֹ כְּמוֹ קָמֵעַ נֶצַח לֹא דָּהָה.
עֵת דּוֹרוֹת גָּלָה בְּלִי אַיִן וּבְלִי אָן
תָּמִיד יָדַע שֶׁיְּנַצֵּחַ אֶת הַזְּמַן.
(מתוך: הרצל חקק, חבלי כמיהה)
העם היהודי בדורנו חולל את המפנה הדרמטי: הוא שב כריבון אל מחזור הזמן - ומעתה הוא זה שעושה היסטוריה. העם שלנו חזר אל ארצו הקדומה ואל שפתו הקדומה. והעולם משתאֶה - ההישגים שלנו מדהימים. בתקופה גורלית כזאת עלינו לברר לעצמנו את זהותנו. רק מי שיודע מאין הוא בא - יש לו יכולת לעצב לעצמו את הדרך, לקבוע לאן הוא הולך.
קודם כל למדנו כי יש לנו גורל משותף. זה הקמע שלנו, זו שרשרת הדורות של עם ישראל. החיבור לאילן היוחסין היהודי אינו רק ביולוגי, הוא גם תרבותי. אנו צומחים מכל הטקסטים העבריים, שכתבו יהודים: שלשלת המילים מחבּרת אותנו אל הלוחות, אל הכתובת בנִקבּת השילוֹח, אל כל הטקסטים העבריים - עד ימינו. עם יצא לגלות וספר בידו. וראו עד כמה השפיע ספר הספרים על הציביליזציה האנושית.
רק בַּשיבה אל ציר הזמן, גילינו סוד כוחנו, זהותנו. זהותנו אינה רק זהות של מקום. היא שואבת כוחה מציר הזמן. אנו מחוברים לסיפור היהודי וחשוב לנו, שהסיפור הזה יימשך. עלינו לשאול את עצמנו תמיד: מה מקומנו בתוך הסיפור הזה. כל אדם כותב את הפרק שלו. משוררים ויוצרים עושים זאת בדרכם שלהם: הספרוּת צועדת במסע של העם, כל יוצר כותב את הפרק שלו בדברי הימים ג' של דורנו. ולעולם אינו לבד - הוא חלק משרשרת. אין הוא חוליה בודדת. הסיפור שלו צומח מן העבר של עם ישראל. זה כוחנו, איננו גרגרי אבק נישאים ברוח.
המסע שלנו לא נגמר. גם בגלות אבותינו האמינו שתהיה שיבת ציון, שתבוא הגאולה. לא חדלנו להאמין - ובזכות החזון ניצחנו. 'לא בכוחי, כי אם ברוחי'. עמים אחרים גדולים ועצומים - הפכו לאבק, ואנו צפנו על גלי ההיסטוריה. נדדנו וספר בידנו, לא ויתרנו. זה הצו לדורנו. להמשיך את המסע, לשמור על הסיפור שלנו, להנחיל אותו לדור הבא, לדורות הבאים.