ב-8 באפריל 2025, פרסם מכון המחקר הלבנוני "אל-זייתונה" (الزيتونة), המזוהה רעיונית עם תנועת האחים המוסלמים וחמאס, "מסמך [לקביעת] מדיניות: עמדת תנועת חמאס וההתנגדות הפלשתינית לאחר חידוש המלחמה נגד עזה". המסמך נכתב בידי מאג’ד אבו דיאכ (ماجد أبو دياك), פרשן פוליטי פלשתיני ומומחה בסכסוך הערבי - ישראלי. להלן תרגום פרקים 13-11 במסמך:
[פרק] 11: העקרונות המנחים את ההתנגדות [חמאס] בשלב הבא:
1. הצלחה בהשלמת השלבים [על-פי הסכם] חילופי האסירים [החזרת חטופים בתמורה לשחרור אסירים ביטחוניים] בדרך להשגת הפסקת המלחמה ונסיגה ישראלית מרצועת עזה.
2. מתן סעד ומחסה [למגורים] לעם הפלשתיני בצורה הטובה ביותר.
3. שמירה על חזית איתנה המורכבת מחמאס וכוחות ההתנגדות הן במסגרת האזרחית והן במסגרת הצבאית, ופיתוחה כדי להתמודד עם הניסיונות להדיר, לעקור [מהשורש] או לחסל את ההתנגדות, ולשים לה קץ.
4. שימור תפקידם של כוחות ההתנגדות בעזה ובגדה המערבית בכל הסדר מדיני ובהסדר בשטח [בזירת המערכה] בעתיד.
5. פיתוח תפקידה של ההתנגדות בגדה המערבית לשם התעמתות עם תוכניות ישראל לסיפוח [שטחים באיו"ש] ולגירוש [פלשתינים], והפעלת תפקידה של הפזורה [הפלשתינית בחו"ל] בתמיכה ובחיזוק העמידה האיתנה של העם הפלשתיני בעזה.
6. השגת [היעד] של המשך הסכסוך, וראיית המערכה [הצבאית] הנוכחית כהקדמה וכציון דרך חשוב בדרך לשחרור [פלשתין].
7. המשך המאמצים בשיתוף פעולה עם הכוחות הפלשתינים כדי ליצור חזית או מסגרת פלשתינית התומכת בהתנגדות השומרת על עקרונות היסוד.
[פרק] 12: האפשרויות העומדות בפני חמאס וכוחות ההתנגדות בשלב הבא:
לאור מורכבות המצב והקשיים הטמונים בו, הבאים לידי בתוקפנות חסרת מעצורים המגובה בתמיכה אמריקנית, התנערות ערבית [מתמיכה ברצועת עזה] ושתיקה בינלאומית, עומדות בפני כוחות ההתנגדות שלוש דרכי פעולה להתמודדות עם המציאות:
1. הפסקת המשא-ומתן עם הכיבוש הישראלי, ופנייה לעימות [צבאי] ולהסלמה איתו עד אשר יסכים לעבור לשלב השני [של הסכם הפסקת האש] ללא מגבלה או תנאי כלשהו.
2. קבלת הדרישות הנוכחיות של ישראל, הגעה להפוגה [הודנה هدنة], חדשה וניהול משא-ומתן חדש שיוביל למעבר לשלב השני [של הסכם הפסקת האש הזמנית], ויישום הדרישה להפסקת אש קבועה ונסיגה ישראלית מוחלטת מעזה.
3. המשך המשא-ומתן ודבקות בקלף האסירים [החטופים], בניסיון להתאים את הצעתו האחרונה של [השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון סטיב] ויטקוף לפרמטרים [שקבעה] ההתנגדות, ולאחר מכן, מעבר לשלב השני של ההסכם כדי להשיג הפסקת אש קבועה ונסיגה ישראלית מלאה מעזה. הדבר מצריך גמישות בטיפול בסוגיית האסירים [החטופים] על-מנת להבטיח סיוע לעם הפלשתיני, לצד מאמצים לסכל את התוקפנות ולהתעמת עם כוחות הכיבוש ולהסב להם אבדות בנפש ובחומר, שיובילו להחמרה במצב הפנימי בישראל ולסיכול תוכנית הכיבוש.
לאור השיקולים שהובאו לעיל, דרך הפעולה הראשונה, שהיא נטישת המשא-ומתן ועימות צבאי עם האויב, תגביר את סבלם של תושבי עזה, תשבש את פעולות הסיוע ועלולה להחליש את משענת [התמיכה] העממית. היא גם תדלדל את היכולות [הצבאיות] של ההתנגדות, ותקשה על חידושן תחת המצור ההדוק.
דרך הפעולה השנייה לא תביא אלא להמשך העקשנות של ישראל, וחתירתה לסחוט ויתורים מהתנועה [חמאס], שכן היא [ישראל] תסבור שלחץ צבאי גדול יותר יכניע את התנועה [חמאס], ובסופו של דבר יאלץ אותה לשחרר את האסירים [החטופים] ללא מגבלה או תנאי כלשהו.
לפיכך, דרך הפעולה השלישית, המבוססת על המשך המשא-ומתן והחזקה בקלף האסירים [החטופים], היא דרך הפעולה המתאימה ביותר בעת הנוכחית. יש להדגיש כי האופציה של עמידה איתנה והישענות [על מהלכים שיביאו ל]כישלון המערכה הצבאית הישראלית עשויה לעורר תגובות מבית בישראל שיגרמו לנתניהו לרכך את עמדתו.
לאור דרך פעולה זו, קיימים מספר יעדים שחמאס וההתנגדות הפלשתינית יכולים לפעול למימושם בתקופה הקרובה.
[פרק] 13: היעדים הלאומיים [המונחים] על כתפי ההתנגדות הפלשתינית בשלב הבא:
1. התייחסות למערכה [הצבאית] כמערכה מתמשכת וארוכה, ואף אם תיפסק המלחמה ותהיה נסיגה ישראלית, סביר להניח שהמלחמה תתחדש בצורות ובדרכים שונות, כיוון שהאויב לא הצליח להשיג את יעדיו לאורך כל מלחמת ההשמדה, והוא רוצה להבטיח שחמאס לא יוכל לבצע [מתקפה] נוספת [במתווה של מתקפת] שבעה באוקטובר [2023].
2. ראוי שחמאס וכוחות ההתנגדות יבחנו את הכדאיות בהסכמה על הפוגה [הודנה هدنة] ממושכת (10-5 שנים) בעזה בלבד, מבלי להרחיב אותה לגדה המערבית, כדי להבטיח את המשך האפקטיביות של ההתנגדות ולהתמודד עם מהלכי הסיפוח והגירוש. [המהלך] הזה עשוי להצליח להתגבר על הווטו הישראלי, האמריקני ואפילו הערבי על התנועה [חמאס], ולאפשר לתנועה [חמאס] לשמור על כוחה הצבאי, המהווה אוצר עבור העם הפלשתיני.
3. על בסיס זה, אין מנוס מגיבוש יוזמה אמיתית להפוגה [הודנה هدنة] שתוצג ברבים או לממשל האמריקני באמצעות השיח הישיר איתו. נדרש להיות מודע לסיכונים של שיח כזה [עם הממשל האמריקני] שאינו מתבסס על תוכנית ועקרונות ברורים המונעים גלישה לעבר היענות לסחיטה ולדרישות של ארה"ב.
4. השקעת מאמץ בפתיחת ערוץ קשר עם ארצות הברית, וניסיון לפתח ולשפר את הקשר עם אירופה, רוסיה וסין.
5. פעילות להגדלת הסיוע והמחסה [למגורים] לעם הפלשתיני, הן מבחינה מעשית והן מבחינה מדינית, על-ידי עידוד טורקיה לאמץ תוכנית להסרת המצור מעל עזה בשותפות עם מדינות איסלאמיות גדולות כמו פקיסטן, מלזיה ואינדונזיה.
6. המשך המאמצים להחליש את [יציבות] החזית הפנימית של האויב על-ידי שימוש בקלף האסירים [החטופים], שכן הדבר עשוי להחליש את תמיכת החזית הפנימית בהמשך המלחמה, ולדחוף את האויב להסכים להפסקת אש בהקדם האפשרי, וכן פיתוח מנגנונים [תקשורתיים] לחשיפת והבלטת האבידות בנפש ובחומר בקרב האויב ולהפנות זרקור אליהן.
7. שיפור יכולת ניהול המשא-ומתן הפלשתיני במשא-ומתן להפסקת אש על-ידי מעורבות ישירה של כוחות ההתנגדות, והצגת דרישות הנוגעות לעם הפלשתיני ולא רק לחמאס, והדבר מצריך הקמת צוות ניהול משא-ומתן הכולל את הכוחות הפלשתינים הפעילים בהתנגדות, כמו הג'יהאד האיסלאמי ו[החזית] העממית, וזאת במסגרת מדיניות משא-ומתן החותרת להתמודד עם הנוכלות של האויב הישראלי.
8. הכרחי להפעיל את תפקידן של הגדה [המערבית] וירושלים, לא רק בהתנגדות, אלא גם בעימותים המוניים עממיים עם הכיבוש, במטרה לבלום את ההתנחלות, ההתנכלויות ופשעי המתנחלים בגדה [המערבית].
9. המשך עידוד הפלשתינים של 1948 [ערביי ישראל] להחיות את תפקידם הבולט והמשפיע במהלך מערכת חרב אל-קודס ב-2021 [שומר החומות].
10. המשך הפעילות העממית במערב ובאומה [הערבית והאיסלאמית] כדי להפעיל לחץ פוליטי על בעלות הברית של האויב כדי לאלץ אותו להפסיק את תוקפנותו.
11. עידוד חכמי הדת [המוסלמים] לפעול להנעת פעולות במישור הרשמי והעממי להסרת המצור מעל עזה באמצעות ארגון שיירות [סיוע לעזה].
12. נדרש לעודד את פעילי מנגנוני הביטחון [של הרשות הפלשתינית] לחדול משימוש בכלי הנשק שלהם נגד עמם, ולהפנות אותם לעבר הכובש.
13. עידוד פעילים במדיה החברתית לתמוך ברעיון הפסקת האש והסיוע לעם הפלשתיני.
14. חיזוק החוסן הכלכלי ברצועת עזה באמצעות מתן תמיכה פיננסית ולוגיסטית לתושבים הסובלים מהמצור ומהתוקפנות.
15. דבקות בארגון מחדש של הבית הפלשתיני על בסיס שמירה על עקרונות היסוד, וייצוג אמיתי ואפקטיבי של מרכיבי העם הפלשתיני מבית ומחוץ, ודבקות בדרישה להקים ממשלה לאומית שתתמודד עם המציאות הפלשתינית על בסיס מקור סמכות הנשען על הארגונים הפלשתינים וגיוס כוחות פלשתינים לתמוך בה. לפיכך, יש לראות ב[הקמת] ועדת טכנוקרטים לניהול עזה כמהלך [זמני], ולא יעד סופי, לקראת הקמת ממשלה לאומית שתמנע מהרשות [הפלשתינית] להשיג דומיננטיות בגדה המערבית ובעזה, וביחד עם קבוצת [הארגונים] הלאומית תדבוק בעקרונות היסוד הפלשתינים ותראה בהתנגדות האמצעי האסטרטגי של העם הפלשתיני להשיג את זכויותיו. כמו-כן, צעד זה יוביל לעריכת בחירות כלליות לעם הפלשתיני בפנים [בפלשתין] ובפזורה כדי לקבוע מי ינהיג את העם הפלשתיני.
16. אם צעד זה לא יצליח, ייעשו מאמצים לבנות מחדש את מקור הסמכות הלאומי הפלשתיני האפקטיבי, ובמסגרתו עמדת ההתנגדות המתקדמת, ולהגיע לקונצנזוס לאומי פלשתיני הנשען על ההתנגדות כגישה יעילה ומוצלחת להשבת הזכויות הפלשתיניות.
17. פעילות להפסקת ההפרות [של זכויות האדם] וההתקפות הישראליות על מסגד אל-אקצה באמצעות מאמצים פלשתינים, הנתמכים על-ידי עמדה ערבית נחרצת בעניין זה.
18. המשך החתירה לריקון בתי הכלא של הכיבוש מאסירים [ביטחוניים].
19. הצגה מחדש של ההתנגדות כקיר חוסם של האומה הערבית בהתמודדות עם הרחבת ההשפעה הישראלית, ובהתמודדות עם העיצוב מחדש של מפת האזור, והפעלת אמצעי הלחץ העממיים באזור כדי להשפיע על עמדות המדינות הערביות לסייע למאמצים להביא להפסקת אש.
צילום: מסר של חטוף ישראלי שפורסם השבוע על-ידי גדודי אל-קסאם: "אני מבקש מכם לערוך הפגנות רחבות היקף מול ביתו של נתניהו"