אגף המודיעין בצה"ל אחראי על מתן הערכת מודיעין לאומית לדרג המדיני והצבאי והתרעה לפעילות עוינת ולמלחמה. המרכז למורשת המודיעין מפרט את תחומי האחריות של אגף המודיעין וחטיבת המחקר כמובא להלן:
הערכת מודיעין לאומית
אחד מתפקידיה העיקריים והחשובים של קהילת המודיעין הוא לתת הערכות מודיעין לדרג המדיני והצבאי על-מנת לסייע להם לקבל החלטות ברמה האסטרטגית בענייני מלחמה ושלום ובפעילות היומיומית. עם קום המדינה נקבע ש"המעריך הלאומי" יהיה ראש אמ"ן, ומחלקת המחקר של אמ"ן תבצע בפועל את המחקר וההערכה. עד שנת 1974 הייתה מחלקת המחקר באמ"ן הגוף היחיד שעסק בהערכת המודיעין הלאומית (עוד גופי מחקר פעלו במשרד החוץ ובמוסד, אך לא הייתה להם אחריות מחקרית מוגדרת).
ב-1974, בעקבות הכשל המודיעיני בהערכת כוונות האויב הערבי לתקוף את ישראל במלחמת יום כיפור, גיבשה ועדת אגרנט שורה של המלצות בתחום המודיעין. העיקרית שבהן הייתה הבטחת "פלורליזם מחקרי" באמצעות הקמה וחיזוק של גופי מחקר והערכה נוספים בתוך גופי המודיעין - המוסד, השב"כ ומשרד החוץ. כן המליצה הוועדה למנות יועץ מודיעין לראש הממשלה, תפקיד שנטמע בהמשך במועצה לביטחון לאומי ועוּגַן בחוק. הכוונה הייתה להבטיח שבפני הממשלה - בבואה לקבל החלטות הנוגעות לביטחון הלאומי - תונח יותר מהערכת מודיעין אחת.
למרות ריבוי הגופים, נותר אמ"ן הגוף הנושא באחריות להערכה הלאומית הכוללת, אף שבמשך השנים הוטלה אחריות נקודתית על חלק מהגופים (דוגמת האחריות להערכת המודיעין ביהודה, שומרון ועזה - שהשב"כ קיבל על עצמו). חטיבת המחקר באמ"ן, הנדרשת לגבש את הערכת המצב הלאומית על היבטיה השונים, אינה מגבילה את עצמה לעיסוק בנושאים צבאיים מובהקים הקשורים למדינות ולגורמים שמדינת ישראל נמצאת איתם בעימות או בעימות פוטנציאלי. חטיבת המחקר עוסקת גם במחקר מדיני, כלכלי, תעשייתי-ביטחוני, חברתי ופוליטי.
ראש אמ"ן, בתוקף אחריותו כקמ"ן של צה"ל והממשלה, הוא המנסח והמפיץ של הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) - הגדרת הדרישות וצורכי המודיעין של המדינה. ההחלטה במה יתמקד הצי"ח מבטאת את סדרי העדיפות הלאומיים עבור גורמי האיסוף של כלל קהילת המודיעין ברמה האסטרטגית הרב שנתית ולנוכח האיום השוטף.
לחטיבת המחקר באמ"ן שני תפקידים מרכזיים:
1. להתריע מפני פעילות עוינת או מלחמה
כך הוגדרה משימתו העיקרית של המודיעין הצבאי עוד בזמן מלחמת העצמאות: "מתן התרעה למדינת ישראל על מתקפה צפויה של כוחות ערב [...] על-מנת לאפשר למטה הכללי לבצע גיוס כוחות ולערוך מבעוד מועד את הצבא לקראת המתקפה". תפקידה של חטיבת המחקר להסב את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות אל הסכנות לביטחון המדינה, ובעיקר להתריע מפני מלחמה.
חטיבת המחקר מקבלת את כל הידיעות שמפיצה מערכת האיסוף של קהילת המודיעין, מעבדת אותן ובוחנת מגמות, תהליכים, צעדים מוחשיים, שינויים ותפניות אצל האויב - המחייבים התארגנות, תגובה ופעולה של מדינת ישראל.
בכל הקשור להערכת המודיעין בעניין התרעה מפני מלחמה, דרכי העבודה של קהילת המודיעין הושפעו מאוד והתעצבו בעקבות מלחמת יום כיפור והכישלון בהערכות המודיעיניות שקדמו למלחמה. הייתה זו אבן דרך בהתפתחות ההערכה המודיעינית, בעיקר בכל הקשור לבקרה, פיקוח ובחינת דרכי ההתנהלות בתוך קהילת המודיעין. עוד בנושא תוכלו לקרוא בפריט על יחידת הבקרה של אמ"ן.
2. למסור הערכה לאומית שוטפת
לצד הערכת המודיעין השנתית שמציגים ראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר לצה"ל ולממשלה, מפיץ אמ"ן, באמצעות חטיבת המחקר, הערכת מודיעין לאומית שוטפת. מדובר בהערכת שלל הסיכונים, האיומים וההזדמנויות הניצבים בפני המדינה, וזאת בניגוד להתרעה מפני מלחמה קרבה או פיגוע צפוי.
למשל - ראש הממשלה יכול לבקש מחטיבת המחקר לספק תמונת מצב על ההתקוממויות העממיות במדינות ערביות, ולהעריך אילו השלכות צפויות לכך על מדינת ישראל: האם ישתנה יחסן של המדינות לישראל? האם ייפתחו אפשרויות חדשות לגיבוש הסדר שלום ולכינון יחסים דיפלומטיים עם מדינות אלו? האם קיימת סכנה להסכם שלום קיים? ועוד.
תפקידה של ההערכה הלאומית השוטפת היא לאפשר תכנון לטווח ארוך הן של הדרג המדיני והן של הדרג הצבאי: ההערכה השוטפת מספקת מידע המסייע לממשלה לנהל את מדיניותה, ומספקת למערכת הביטחון מידע המסייע לה לגבש מדיניות צבאית, לבנות עוצמה צבאית הנדרשת כמענה לאיומים עתידיים אפשריים וכדומה. [
סימוכין1]
ממצאי תחקיר צה"ל ואגף המודיעין בסוגית ההתרעה במחדל שבעה באוקטובר
עיקרי ממצאי התחקיר בנושא ההתרעה:
1. אגף המודיעין לא סיפק התרעה למתקפת פתע של חמאס.
2. אגף המודיעין לא תרגם את תוכנית המתקפה המפורטת של חמאס שהושגה ממקורות מודיעין כבר ב-2022 למודל התרעה למתקפת פתע ולתוכנית איסוף מודיעין ייעודית.
3. צמצום ניכר במשקל שניתן באמ"ן לסוגים מסוימים של מידע מודיעיני בתהליך ההתרעה (ככל הנראה הכוונה למידע טקטי ומידע גלוי).
4. כישלון מתמשך בתהליכי השגרה ובתורה המקצועית של אמ"ן בתחום מודל ההתרעה ומשימת ההתרעה.
5.שחיקת התפקודים ההערכתיים וההתרעתיים של מערכי האיסוף, שבעבר החזיקו באחריות עצמאית למשימת ההתרעה.
6. הישענות יתר על דרג האוגדה למול משימת ההתרעה.
7. חלוקת האחריות במחקר ההתרעה לא כללה חפיפה בין הגופים השונים, ועל כן לא היו מנגנוני בקרה בתהליך המחקר.
8. מידע בעל משמעות התרעתית שהיה בידי החמ"לים והקמ"נים לא הגיע לידיעת המפקדים.
9. היעדר הבנת מיידיות ודחיפות הפעולה לאור המידע ההתרעתי שהתקבל במהלך הלילה.
10. באמ"ן השתרשה הנחת יסוד לפיה לא תהיה מתקפה של חמאס ללא התרעה מקדימה.
להלן קטעים מתוך תחקיר צה"ל ואגף המודיעין בנושא ההתרעה:
- המודיעין לא סיפק התרעה.
- גופי המודיעין, בכלל הדרגים, כשלו במתן התרעה.
- כישלון ההתרעה מפני מתקפת הפתע של חמאס בימים שקדמו לה - אמ"ן כשל בזיהוי ההחלטה הקונקרטית למימוש מתקפת הפתע וכן את ההיערכות בימים שקדמו לה ולא העלה התרעה מודיעינית על אפשרות של פעילות התקפית מצד חמאס ברצועת עזה.
- אמ"ן וקהיליית המודיעין לא תרגמו את תוכנית "חומת יריחו" [תוכנית המתקפה של חמאס שהגיעה מבעוד מועד לידי אמ"ן] למודל התרעה למתקפת פתע רחבת היקף של חמאס ולתוכנית איסוף ייעודית.
- ליקויים בתפיסת האיסוף - חרף המאמצים הרבים שנעשו, לשיפור האיסוף ברצועת עזה, האסטרטגיה האיסופית מול סוגיות ליבה בזירת רצועת עזה התבררה כצרה ומתבססת, בעיקרה, באופן לא מאוזן על מקורות מודיעין מוגבלים. בנוסף, איכותו והיקפיו של המידע המודיעיני, הביאו במשך שנים לצמצום ניכר במשקל של סוגי מודיעין אחרים בתהליך ההתרעה למול הזירות השונות.
- פערים מקצועיים - פערים יסודיים במקצועות המודיעניים ובתהליכי השגרה באמ"ן (הערכות מצב, מודלי התרעה, תוכניות איסוף, תוצרים רשמיים); כשירות בעלי תפקידים ומנגנונים; פערים בתורה המקצועית של אמ"ן (המחקר הצבאי, משימת ההתרעה ותהליכי הפקה).
- בעיות בחלוקת האחריות - חלוקת אחריות חדה מדי בין גופי המודיעין ביחס לזירת רצ"ע [רצועת עזה] (בדגש על המחקר הצבאי ומחקר ההתרעה), ללא חפיפה, כנדרש על-פי הוראות אמ"ן, שהייתה יכולה לשפר את הסיכויים לריבוי דעות ולניתוח "שלם". שחיקת התפקודים ההערכתיים וההתרעתיים של מערכי האיסוף, שבעבר החזיקו באחריות עצמאית למשימת ההתרעה, והישענות יתר על דרג האוגדה למול משימת ההתרעה.
- חלוקת האחריות במחקר בתחום ההתרעה - חולקה באופן דיכוטומי וללא חפיפות בין הגופים השונים, כך שלא היו מנגנוני ביטחון למקרה ואחד הגופים מפספס נתונים מודיעיניים.
- היה מידע שהגיע למערכות המודיעין ולא לקמ"נים ולמפקדים, וכן מידע שהגיע לחמ"לים ולקמ"נים, אך לא למפקדים. בהינתן והייתה מתגבשת תמונה מלאה של המודיעין שהגיע למערכות, ייתכן שניתן היה לעלות מדרג התרעה ליוזמה נקודתית התקפית של חמאס, אך לא למלחמה.
- היעדר הבנת מיידיות ודחיפות הפעולה הובילה לכך שחלק מהפעולות והערכות המצב נקבעו לשעות הבוקר, כמו גם לרצון להגן על מקורות מודיעיניים יקרי ערך, שהיו מסייעים להתרעה על מתווי טרור, ובכך לשמור על חיי אדם. מול הנתונים שעלו בלילה, לא עלה צורך לחריגה בסיכון מקורות, והייתה הבנה שהפעולות המבוצעות מספקות מענה מתאים לאיום כפי שהובן בזמן אמת.
- צה"ל וגופי הביטחון תפסו את חמאס כאיום מוגבל ותגובתי בבסיסו וכי תבוא התרעה. מכל מקום ההנחה הייתה כי לא תהיה מתקפה רחבה ללא התרעה.
התחקיר מעלה כי הכישלון המודיעיני שנחשף עם פרוץ המלחמה, רחב יותר מכישלון ההתרעה בבוקר 7 באוקטובר והוא משקף כישלון מודיעיני, איסופי ומחקרי, רב-ִדְרִגי ובין-ארגוני, בידיעת ובהבנת האסטרטגיה ויעדי העל של חמאס, ויכולותיה ותוכניותיה האופרטיביות, לאורך שנים. [
סימוכין2]