ב-10 בנובמבר 2018, פרסם עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, כתבת פרשנות שכותרתה: "תיעוד המזומנים בעזה אולי מביך עבור נתניהו, אך עדיף על המשך ההידרדרות".
להלן קטעים נבחרים מהכתבה:
ראש הממשלה בנימין נתניהו הרוויח ביושר את הביקורת שנמתחה עליו בסוף השבוע. הצילום המתעד את הכנסתם של 15 מיליון דולר מקטר, בחבילות של שטרות בתוך מזוודות לרצועת עזה, העמיד באור מגוחך משהו את הטענות החוזרות ונשנות של נתניהו על היותו חזק מול חמאס.
[...]
ועם זאת, ההתקפות על ראש הממשלה משמאל נגועות אם ל צביעות. לא רק שכל ממשלה היפותטית בראשות יש עתיד או המחנה הציוני הייתה נוהגת בדיוק כמותו; זה כנראה גם הדבר הנכון לעשותו בנסיבות. נכון, צילום המזוודות במכונית מביך ומעלה אסוציאציה של תשלום שוחד, או דמי פרוטקשן, למאפיה. אולם האלטרנטיבה, גם הפעם, היא כנראה מלחמה.
המשך הלחץ הכלכלי על הרצועה יוביל לפיצוץ שסופו כניסה קרקעית של צה"ל לעזה, אבידות רבות ואז מו"מ נואש בשאלה מי ייקח לידיו את האחריות לאוכלוסייה - כלומר, חזרה לנקודת ההתחלה. אם אין לישראל מה לחפש בעזה, עדיף לנסות כל מוצא אחר, לפני מלחמה. מי שנהנה לסנוט בנתניהו כעת על חולשתו, לא יוכל להגיד שלא צפה את ההשלכות אם הממשלה, בלחץ הביקורת הפוליטית ואי הנחת בציבור, תיגרר למלחמה.
[...]
אגב, הזיכרון קצר והשכחה מהירה: בקיץ 2016 אותה ממשלה, בראשות נתניהו, בנט וליברמן, כבר אישרה הכנסת מזוודות עם כסף מקטר לרצועה, בנימוק של סיוע לפרויקטים דחופים בתחום התשתית.
[...]
ישראל הייתה צריכה להתעורר מוקדם יותר כדי לסייע למצוקת עזה, בשלוש השנים וחצי השקטות יחסית שלאחר מבצע צוק איתן, ובשבעת חודשי ההפגנות. בחודשי האלימות נהרגו יותר מ-200 פלשתינים מאש צה"ל ונשחקה בצורה קשה תחושת הביטחון האישי של תושבי עוטף עזה. בשיא "טרור הבלונים", בקיץ האחרון, תחת איום שנופח בתקשורת וברשתות החברתיות, נתניהו כמעט נסחף לתוך מלחמה שלא רצה בה ושהצבא המליץ לו בכל תוקף להימנע ממנה. את ההקלות שעוד יאושרו בקרוב, אפשר היה ליישם הרבה קודם לכן, תוך צמצום הנזק שנגרם.
[...]
לראשונה זה חודשים ארוכים נוצרה כאן הזדמנות מסוימת לקטוע את מעגל הדמים סביב הפגנות הגדר. גם זה לא מעט. [
סימוכין]