באוקטובר 2018, פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מחקר שכותרתו "מתווה אסטרטגי לזירה הישראלית-פלשתינית". בהודעת המכון למחקרי ביטחון לאומי נכתב כדלהלן:
"את המתווה גיבש וערך צוות של חוקרים וחוקרות מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. לרובם ניסיון רב שנים בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני, וחלקם השתתף באופן פעיל בעשורים האחרונים בסבבי המשא-ומתן השונים עם הפלשתינים. אלה הם חברי הצוות: אלוף (מיל׳) עמוס ידלין, תא"ל (מיל׳) שלמה ברום, תא"ל (מיל׳) אסף אוריון, אל"ם (מיל׳) עו"ד פנינה ברוך-שרביט, אל"ם (מיל׳) עו"ד גלעד שר, גב׳ סימה שיין, השגריר ד"ר עודד ערן, ד"ר קובי מיכאל, ד"ר ענת קורץ, ד"ר ציפי ישראלי, פרופ׳ ערן ישיב, גב׳ קים לביא, תא"ל (מיל׳) אודי דקל". בעמוד השער של המחקר צוינו שמותיהם של עמוס ידלין, אודי דקל וקים לביא. [
סימוכין1]
הנקודות העיקריות שצוינו במחקר:
- לעת עתה משלימה ישראל עם שלטון החמאס בעזה ומכירה בכך שאין כיום פתרון לפיצול הפוליטי הפלשתיני.
- היא [ישראל] מודעת לכך שקריסת שלטון החמאס עלולה להביא להשתלטות גורמים קיצוניים עוד יותר.
- מטרת הסיוע לאוכלוסייה בעזה היא להקל על המצוקה שלה אך גם לרסן את החמאס וגורמי טרור אחרים, למנוע סבבי אלימות נוספים ולנטרל את הסכנה שעזה תהפוך לגורם שמסכל כל התקדמות חיובית בגדה המערבית.
המחקר ממליץ על הצעדים הבאים שישראל יכולה לקדם כדי לשפר את מצבה האסטרטגי מול עזה:
- הבעת נכונות להסרת הסגר ולהקמת נמל ימי בעזה.
- עד להקמת נמל ימי בעזה, נמל אשדוד ישרת את צורכי רצועת עזה, והנמל יחובר לעזה במסילת ברזל.
- הקמת מעבר גבול בכרם שלום שיחבר את ישראל, מצרים ורצועת עזה.
- בתוך 5 עד 10 שנים ייבנו תשתיות שיספקו את צורכי המים והחשמל של רצועת עזה. התשתיות האלה יופעלו בתחילה באמצעות גז מישראל, ובשלב מאוחר יותר באמצעות תשתיות להפקת אנרגיה ירוקה.
- יוקם כוח משימה ימי בינלאומי למניעת טרור והברחות ולשמירה על חופש השיט והדיג.
- ישראל תאשר לחברה הבריטית BG לפתח את שדה הגז שמול חופי עזה - בתיאום עם הרשות הפלשתינית שתזכה לנתח מההכנסות.
- ישראל ומצרים יתחייבו לאפשר העברת סחורות רצופה מרצועת עזה כפוף לבידוק ביטחוני.
- ישראל תאפשר יצוא סחורות מהרצועה לגדה וכן לעולם כולו דרך נמל אשדוד.
- שילוב הרשות הפלשתינית בפרויקט שיקום רצועת עזה.
- יוקם כוח משימה לשיקום הרצועה בהשתתפות הקוורטט הערבי (ומדינות המפרץ), טורקיה, האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית.
- חמאס יתחייב שיסגור ויהרוס את המנהרות הקיימות ויימנע מלחפור מנהרות חדשות.
- התחייבות הדדית של חמאס וישראל להימנע מתקיפת תשתיות אזרחיות במקרה של הסלמה באירועים.
- יוכן "סל" של סנקציות בינלאומית נגד חמאס למקרה שהוא ינסה לפגוע ביציבות הביטחונית או במרכיבים שונים של התוכנית.
להלן נספח ג' במחקר:
המדיניות כלפי חמאס ושיקום רצועת עזה
ישראל, למרות הכרזותיה שאינה מכירה בשלטון החמאס בעזה וכי בכוונתה לחתור למיטוטו, השלימה בפועל עם השלטון שלו ברצועה, רואה בו כתובת אחראית לנעשה שם ופועלת להחלשתו אך לא למיטוטו. ישראל מנהלת אפוא מול החמאס ברצועה מדיניות של הכלה. במקביל היא פועלת כדי למנוע את התפשטותו לגדה המערבית.
לאחר ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתיני בתחילת 2006 גיבשה ישראל את מדיניותה השוללת הכרה בממשלת החמאס, אלא אם זו תקבל את שלושת התנאים של הקוורטט: הפסקת הטרור והאלימות, הכרה בהסכמים הקיימים בין אש"ף לישראל והכרה במדינת ישראל. החמאס מסרב לקבל את התנאים האלה. בשל הסירוב הזה ובעקבות שני אירועים מכוננים — השתלטות החמאס על הרצועה וחטיפת גלעד שליט — גיבשה ישראל מדיניות קשוחה נגד ממשלת החמאס שכוללת אי-הכרה, סגר, בידוד ובידול בין עזה לגדה המערבית. מדיניות הבידול נועדה להמחיש לפלשתינים את הפער בין תנאי החיים של אוכלוסיית הרצועה שבשלטון החמאס לתנאי החיים של האוכלוסייה בגדה המערבית שבה שולטת הרשות הפלשתינית. על-פי המדיניות הזאת היה על ישראל לסייע לרשות הפלשתינית לבנות בסיס ראוי לישות עצמאית ומתפקדת, מעין אוטונומיה שמונעת טרור ואלימות כלפי ישראל ומתוגמלת בתמורה ביד נדיבה. מדיניות הבידול התחזקה במהלך התהליך המדיני בשנים, 2008-2007 אך מאז, בהיעדר תהליך, היא הולכת ונשחקת.
שלטון החמאס בעזה הוא מקור לליבוי שנאה כלפי ישראל ומכשול פעיל ("ספוילר") לקידום כל הסדר מדיני בינה לבין הפלשתינים וכן לקידום המתווה המוצע. בעשור האחרון פרצו עימותים וסבבי אלימות בין החמאס בעזה לבין ישראל בכל שלוש שנים בממוצע (ביניהם היו "טפטופים" והטרדות). הסבבים האלה דירבנו את החמאס, מחד-גיסא, להתעצם, ומאידך-גיסא דירדרו את המצב ההומניטרי ברצועה לשפל חמור. התמשכות של המציאות הזאת עלולה להאיץ תהליכי הסלמה והידרדרות לסבב נוסף בין החמאס לישראל וכן להגביר את הלחץ שמפעילים על החמאס ארגונים קיצוניים עוד יותר הפועלים ברצועה. עם זאת, לעת עתה משלימה ישראל עם שלטון החמאס בעזה ומכירה בכך שאין כיום פתרון לפיצול הפוליטי הפלשתיני. כמו-כן היא מודעת לכך שקריסת שלטון החמאס עלולה להביא להשתלטות גורמים קיצוניים עוד יותר. מבחינת הקהילה הבינלאומית, למרות ההינתקות ישראל עדיין נושאת באחריות לעזה, בין היתר בשל הסגר שהיא מטילה עליה ואשר משפיע על המצב ההומניטרי שם.
בשנים הקרובות צפוי מצבה הכלכלי של עזה להידרדר: האוכלוסייה צפויה לגדול, ואילו המחסור במי שתייה בחשמל, בגז ובתשתיות ביוב צפוי להחריף. החמרת המצוקה מגבירה הפוטנציאל להסלמה ומגבירה את התלות בישראל. בהקשר של המתווה המוצע, יש יתרון בהצגת תוכנית ישראלית הנוגעת גם לעזה במקביל להצגת המתווה לגדה המערבית. התוכנית חייבת להתמקד בשיקום רצועת עזה ובשיפור תנאי החיים של אוכלוסייתה. שינוי במצב התשתיות ובמרקם החיים של האוכלוסייה בעזה מחייב מאמץ בינלאומי הנשען על תמיכה נרחבת של מדינות ערב ושל טורקיה. מהלכי הסיוע לרצועה יהיו חייבים לכלול הן התחייבות של החמאס למנוע טרור ואלימות והן מנגנון פיקוח אפקטיבי שימנע את התעצמות החמאס. בלי שני אלה מדובר יהיה בהקלות ללא תמורה - מהלך שעלול לחזק את החמאס ולהחליש את הרשות הפלשתינית.
מטרת הסיוע לאוכלוסייה בעזה היא להקל על המצוקה שלה אך גם לרסן את החמאס וגורמי טרור אחרים, למנוע סבבי אלימות נוספים ולנטרל את הסכנה שעזה תהפוך לגורם שמסכל כל התקדמות חיובית בגדה המערבית. על-אף הדברים האלה יש להדגיש שהטיפול בבעיית עזה אינו תנאי לקידום המתווה בגדה המערבית. השילוב של פתרון בעיית עזה במתווה אף עלול להוביל להתניה של התקדמות באזור אחד בהתקדמות באזור האחר ובכך להעניק זכות וטו לחמאס ולפגוע בגמישות הישראלית. כאמור, חיוני ששיקום הרצועה יותנה בדרישה לרגיעה ביטחונית ממושכת (התחייבות ל"הודנה" ארוכת טווח) ולהקמת מנגנונים למניעת ההתעצמות של החמאס. יוזמה ישראלית בתיאום עם הקהילה הבינלאומית ועם הרשות הפלשתינית יכולה להפחית את הסיכונים לפרוץ לחימה נגד עזה.
אלה הצעדים שיכולה ישראל לקדם כדי לשפר את מצבה האסטרטגי מול עזה:
א. להביע נכונות להסרת הסגר ולהקמת נמל ימי (על אי-מלאכותי מול עזה. על הביטחון יופקד מנגנון בינלאומי שיהיה אחראי לבידוק הביטחוני של כל הסחורות המגיעות לשם). בשלב הביניים, עד שיוקם הנמל, יוקצה מזח באשדוד לפריקת הסחורות המיועדות לעזה, ומשם ישונעו הסחורות על מסילת ברזל לרצועה.
ב. להעניק מעמד ייחודי למצרים תמורת מחויבותה לתמוך בתהליך השיקום.
ג. לשלב את הרשות הפלשתינית בפרויקט השיקום ולהעביר את המעברים לאחריותה (בתיאום עם מצרים).
ד. לדרוש הכרה בינלאומית בטענת ישראל שעם הסרת הסגר הסתיימה אחריותה לעזה.
ה. להקים כוח משימה ייעודי בינלאומי רחב לשיקום עזה.
רכיבי היוזמה לשיקום הרצועה
1. הקמת מעבר בכרם שלום שיחבר את ישראל, את מצרים ואת רצועת עזה. המעבר, שיופעל בסיוע הקהילה הבינלאומית, יהיה פתוח ברציפות, ותמורתו יהיה על החמאס להתחייב שיסגור ויהרוס את המנהרות הקיימות ויימנע מלחפור מנהרות חדשות.
2. נמל. עד שיוקם האי המלאכותי מול עזה שבו ייבנו נמל ימי ואולי אף נמל תעופה, ישרת נמל אשדוד את צורכי הרצועה. בין הנמל לרצועה תחבר מסילת ברזל. כאשר יושלם הנמל על האי מול חופי עזה, יהיה גורם בינלאומי אחראי לבידוק הביטחוני של הסחורות ושל האנשים. על מלאכתו של הגורם הבינלאומי תפקח ישראל.
3. תשתיות מים וחשמל. בשיתוף עם הקהילה הבינלאומית יש להקים בתוך 5 עד 10 שנים תשתיות שיספקו את צורכי המים והחשמל של רצועת עזה. התשתיות האלה יופעלו בתחילה באמצעות גז מישראל ובשלב מאוחר יותר באמצעות תשתיות להפקת אנרגיה ירוקה. מומלץ לשקול את האפשרות להקים את תשתיות המים והאנרגיה של הרצועה בתוך שטח ישראל ולייצא אותם. פעילות תקינה של התשתיות האלה תותנה בהתחייבות של החמאס שלא לתקוף תשתיות בישראל (במפות יסומנו אתרים שאסור לתקוף אותם — ברצועה ובשטח ישראל. התחייבות הדדית כזאת תקל על גיוס השקעות בינלאומיות לפרויקטים שונים של פיתוח). את השטח בתוך ישראל שעליו יוקמו התשתיות של הרצועה ניתן יהיה לכלול בעתיד בשטח הפלשתיני אם וכאשר יידון הסדר שיכלול חילופי שטחים.
4. חופש דיג. בהתאם להסכם הביניים, יוקם כוח משימה ימי בינלאומי למניעת טרור והברחות ולשמירה על חופש השיט והדיג. עם זאת ישראל היא שתאבטח את מתקניה הימיים ולא הכוח הבינלאומי.
5. פיתוח שדה הגז שמול עזה. ישראל תאשר לחברה הבריטית BG לפתח את שדה הגז שמול חופי עזה - בתיאום עם הרשות הפלשתינית שתזכה לנתח מההכנסות. תיבחן האפשרות לשווק את הגז למצרים ולירדן בתשתיות הקיימות.
6. הקלות לתנועת אנשים וסחורות. ישראל ומצרים יתחייבו לאפשר העברת סחורות רצופה כפוף לבידוק ביטחוני. ישראל תאפשר יצוא סחורות מהרצועה לגדה וכן לעולם כולו דרך נמל אשדוד. לשם כך יוכשר מעבר ארז להעברת סחורות.
7. ניהול תהליך השיקום בהובלת הקוורטט. יוקם כוח משימה לשיקום הרצועה בהשתתפות הקוורטט הערבי (ומדינות המפרץ), טורקיה, האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית.
8. הפעלת מנגנון בקרה על השימוש בחומרים שנכנסים לרצועה — למניעת התעצמותו של החמאס.
המדד להצלחתו של הפרויקט לשיקום עזה יהיה עומק המחויבות הבינלאומית והאזורית (בהובלת הקוורטט והקוורטט הערבי). במילים אחרות: המדד להצלחה יהיה כמה כסף יקצו הגורמים האלה (בתרומות ובהשקעות) לשיקום עזה. מבחן נוסף יהיה מידת שילובה של מצרים בפרויקט. למצרים צריך להיות עניין בהצלחת הפרויקט, שכן היא תיהנה מפירותיו הכלכליים בלי לקבל אחריות ישירה על המצב בעזה. כדי שהפרויקט יצליח גם יש להכין "סל" של סנקציות בינלאומית נגד החמאס למקרה שהוא ינסה לפגוע ביציבות הביטחונית או במרכיבים שונים של התוכנית. כמו-כן חשוב לשלב בתוכנית את הרשות הפלשתינית כדי שהיא לא תראה בה דרך לנטרל את השפעתה.
בסדנה בינלאומית שנערכה במכון למחקרי ביטחון לאומי בנוגע ליישום הפרויקט לשיקום הרצועה עלו ההמלצות הבאות:
1. חשוב שהתוכנית תהיה מתואמת עם מצרים, עם הרשות הפלשתינית, עם הקוורטט הערבי ועם הקהילה הבינלאומית. עם החמאס יש לתאם את התוכנית הזאת באופן עקיף.
2. להצלחת התוכנית יש למצוא נוסחה שתהיה מקובלת על ישראל ועל החמאס להשגת רגיעה ממושכת (הודנה ארוכת טווח שתכלול מנגנון פיקוח מצרי או בינלאומי).
3. מאמץ לקדם פיוס בין הרשות הפלשתינית ותנועת הפתח לבין החמאס ברצועה או לכל הפחות השגת הסכמה למאמץ משותף לשיקום הרצועה.
4. מעורבות בינלאומית בכינון כוח משימה לשיקום הרצועה. אחד מתפקידיו של הכוח יהיה לפקח באופן אפקטיבי על פעולות השיקום כדי למנוע את ניצולן להתעצמות צבאית של החמאס.
5. התחייבות הדדית של החמאס ושל ישראל להימנע מתקיפת תשתיות אזרחיות במקרה של הסלמה באירועים. [
סימוכין2]