ב-27 באפריל 2025, פרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור מסמכי שלל, ובהם מכתב ששלח יחיא אל-סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, לאיסמאעיל הניה, מנהיג חמאס, ב-20 ביוני 2021, ובו הוא מעלה בין היתר את ההצעה ל"הודנה" (הפוגה, הפסקת אש) למשך 5-10 שנים עם ישראל, תנאיה ויעדיה. להלן תרגום הקטע הרלוונטי במכתבו של סינוואר:
[...]
רגיעה [ביטחונית - תהדיאה تهدئة] עם הכיבוש, [ובעניין זה] חובה לנסח את עמדתנו, ואני סבור שהדבר צריך להישאר בעל פה ולא להגיש מסמכים, וניתן לסכם זאת כדלהלן:
הסכם על רגיעה [ביטחונית] / הפוגה [هدنة הודנה] ארוכת טווח למשך חמש, שבע או עשר שנים (לכל היותר) בתמורה להתחייבות של הכיבוש לדבוק בחוק הבינלאומי וליישם את החלטות [המוסדות] הבינלאומיים הרלוונטיות לזכויות העם הפלשתיני. זו [עמדתנו] בקיצור, ואלה משפטים המקובלים מאוד על הממשל האמריקני הדמוקרטי, על המדינות האירופיות ועל המעצמות האחרות דוגמת רוסיה, סין ואחרות.
אם ברצוננו לפרט את משמעות החלת החוק הבינלאומי ויישום החלטות [המוסדות] הבינלאומיים, המשמעות היא כדלהלן:
1. הפסקת כל צעדי הכיבוש ב[מסגד] אל-אקצה ובמקומות הקדושים, והפסקת הליכי עקירת תושבי ירושלים [הערבים] מבתיהם בכל השכונות (אל-שיח' ג'ראח, סילוואן, אל-בוסתאן וכו').
2. התנהלות כלפי עמנו ב[אזור] הפנים [הפלשתיני] הכבוש [שטח מדינת ישראל] בהתאם לחוק הבינלאומי כמיעוט אתני ודתי בעל זכויות מלאות המעוגנות בחוק הבינלאומי.
3. הפסקה מוחלטת ומיידית של ההתנחלות בגדה [המערבית] ובאל-קודס [ירושלים].
4. נסיגה מהגדה [המערבית] ואל-קודס [ירושלים] המזרחית, כולל המקומות הקדושים.
5. פירוק ההתנחלויות בגדה המערבית.
6. שחרור האסירים הפלשתינים והערבים בבתי כלא של הכיבוש.
7. סיום המצור על כל צורותיו על רצועת עזה.
8. מתן אפשרות לפלשתינים להקים את מדינתם העצמאית שבירתה אל-קודס [ירושלים], ולהבטיח תנועה בטוחה וחופשית בין הגדה [המערבית] לרצועת עזה, ו[תנועה] חופשית מהאזורים הפלשתינים ואליהם.
זה בהכרח יכלול את שחרור האסירים [החטופים הישראלים] המוחזקים על-ידי ההתנגדות הפלשתינית [חמאס].
יש לדון בתפיסה זו עם שר החוץ הקטרי (ראשון), לאחר מכן עם שר החוץ הטורקי (שני), לאחר מכן עם המצרים ואחרים, כדי שיוכלו להתניע מגעים דיפלומטיים עם מחלקת המדינה האמריקנית, האירופים, האו"ם וגורמים נוספים. הפעילות הזו תשיג את המטרות הבאות:
א. פגיעה בתוכנית [המדינית] של הרשות [הפלשתינית] המבוססת על ויתור [על זכויות העם הפלשתיני] וחסימת דרכה, שכן על העולם לדעת שאנו [חמאס] החזקים, ואנו המחזיקים ב[קבלת] ההחלטות לגבי מלחמה ושלום, וכי הרשות [הפלשתינית] היא אך ורק צעצוע ושקר. בדרך זו, אנו נדרבן את מרבית מדינות העולם ללחוץ על הרשות [הפלשתינית] לעשות ויתורים ברורים בנושא הראשון, נושא ארגון [מחדש של] הבית הפלשתיני מבפנים. ואם היא תסרב, העולם יתחיל להזניח אותה ולהתעלם ממנה, ואז לקדם את קיצה, וזה יחזק את הלגיטימציה של חמאס בזירה הבינלאומית.
ב. המהלך הזה יהווה קלף דיפלומטי רב עוצמה בידי בעלי הברית שלנו, במיוחד הקטרים ולאחר מכן הטורקים, והוא יחזק את תפקידם הדיפלומטי ויספק כיסוי איתן לתמיכתם בנו. זה יועיל להם ולנו בחיזוק הקשר שלהם איתנו, ובהליכתם לאמריקנים ולמדינות העולם כדי להציג את עמדת חמאס המתקדמת לפתרון הסכסוך או לצינון [הסכסוך] למשך מספר שנים.
ג. הפעילות הזו תתקבל באופן לא פשוט על-ידי מרבית מדינות העולם, וסביר להניח, שהיא לא תהיה מקובלת על הכיבוש [ישראל], אפילו בממשלתו הנוכחית [בראשה עמד נפתלי בנט], הכוללת מנהיגי ימין קיצוני שאינם יכולים לקבל אותה. אשר על כן, עלינו לדחוף אותם לדחות אותה [את התוכנית של חמאס], והדבר יעמיד אותם במצב המנוגד לדעת הקהל העולמית, ויגביר את בידודם והפיצול הפנימי וינתק את התמיכה הציבורית בהם, ולהסתמך על התמורה האסטרטגית שניצניה החלו להופיע במהלך [מערכת] חרב אל-קודס [מאי 2021] בדעת הקהל העולמית באופן כללי, ובפרט בזירות האמריקנית והאירופית. וגם אם הכיבוש [ישראל] יחליט ללכת בכיוון זה ולדון בתפיסה הזו [של חמאס], מצבו הפנימי ייקרע לגזרים, וייווצר מצב של פיצול פנימי שעשוי להוביל לסכסוכים פנימיים, למצב של לחימה, מלחמת אזרחים וקריסה פוליטית כוללת, והמפה הפוליטית של האויב מבשרת על כך.
[...] [
סימוכין]