הגענו לערב ומהדורות החדשות עדיין נפתחות ביאיר גולן. אז הנה כמה דברים שצריך להגיד על ההתבטאות שלו מהבוקר. זה ארוך, אבל חשוב לי שתקראו. אתחיל מהסוף: מאז שאמר את שאמר, גולן פרסם שני פוסטי הבהרה ואף כינס מסיבת עיתונאים (מעולה, ונחזור אליה) שבה התייחס לדבריו והבהיר אותם.
כל מי שדרש התנצלות וחזרה של גולן בו מהדברים, קיבל כבר כמה פעמים. המרוץ לגינוי צריך היה להיגמר כבר לפני שעות. הוא מתמשך עכשיו כי פוליטיקאים קטנים עושים פוליטיקה קטנה. ובעניין זה: איפה היו כל אלה כשגד"א אמרה ש"עזה צריכה להימחק עכשיו" (דיסטל אטבריאן)?; כשפייגלין קבע ש"כל ילד כל תינוק בעזה הוא האויב. שלא יישאר שם ילד עזתי אחד"; כשברדוגו אמר שצריך "להפציץ בלי הבחנה. לא להבחין בין מעורבים ובלתי מעורבים"?; כשסוכות הכריז ש"כולם התרגלו שאפשר להרוג מאה עזתים בלילה אחד במלחמה, וזה לא מעניין אף אחד בעולם"? כשדיכטר הבטיח "נעשה נכבה שניה"?
למרות ההבהרות השונות, כדאי להדגיש את האמת שאיכשהו נשמטה בתוך הלהבות: ישראל
אכן בדרך להיות מדינה מוקצית בין העמים וראינו את זה השבוע כשגם ארה"ב של טראמפ, גם איטליה של מלוני וגם צרפת, בריטניה וספרד שתחת שלטון מרכז ומרכז-שמאל פנו נגדנו. ישראל
אכן בדרך להיות דרום אפריקה של פעם, בוודאי בהינתן התמשכות המלחמה ללא תכלית בעזה והעמקת השליטה הצבאית מזה והרחבת ההתנחלויות מזה בגדה המערבית.
ומדינה שפויה אכן לא מנהלת לחימה נגד אזרחים כפי שישראל מנהלת, ולא שמה לעצמה מטרות של גירוש אוכלוסייה. אשר להרג תינוקות - זו פליטת פה, וכל מי שראש מחובר לכתפיו אמור להבין שסגן רמטכ"ל לשעבר, אלוף במיל׳, גיבור ישראל וגיבור ה-7.10, לא מתכוון לקבוע שצה"ל הוא צבא רוצח תינוקות, אלא מפנה ביקורת - בניסוח לא טוב בלשון המעטה - כלפי שרי הממשלה שלה, שהורסים כל הישג צבאי ומפרקים כל פיסת לגיטימיות שנותרה לנו מול העולם.
אחרי שאמרנו את זה, מילה על הפוליטיקאים: מבנימין נתניהו, יריב לוין וחבר מרעיהם אין לי ציפיות. זה הרי ברור שנתניהו, אבי אבות ההסתה בישראל, האיש שאחראי יותר מכל אחד אחר להפיכת השיח לאישי, עמוס שנאה, בוז ואלימות - ישתמש בכל הזדמנות כדי להסית נגד גולן. על אחת כמה וכמה כשגולן צומח מסקר לסקר בדיוק בגלל שהוא ומפלגתו היחידים שמעזים לפעול כאופוזיציה אמיתית ועושים את זה בהצלחה מרשימה עם ארבעה מנדטים בקושי (שאחת מהם, מרב מיכאלי, מזמן לא שם).
אבל כשגנץ ולפיד ובוז׳י הרצוג ממהרים לצאת נגד גולן, הם עושים שלוש דברים רעים במיוחד. ראשית, הם מאפשרים לימין לקבוע את מתחם הלגיטימיות בפוליטיקה שלנו, ומיישרים קו עם ההגדרות של נתניהו בואכה מאיר רובין ("השמאל הציוני מת היום". וואלה. תודה למנכ"ל קהלת על פרשנותו המרתקת!); שנית, הם מסגירים את אפסותם כמנהיגים פוליטיים שאמורים לפעול במשותף נגד הממשלה, גם כשאחד מהם שוגה; שלישית, הם מראים בפעם המי-יודע-כמה שלא איכפת להם באמת מהמדינה, אלא מהמנדטים. לפיד, שכבר שבוע בעיצומו של קמפיין נגד ה׳דמוקרטים׳ ("נעמה לזימי קופצת על מכתזית", "הדמוקרטים מפלגת שמאל רדיקלי" וכולי) מביש במיוחד, כי בניגוד לגנץ והרצוג הוא כן ידע לגלות חוט שדרה ערכי בעבר. חבל.
אשר לתקשורת: שמעו, קשה לי לבקר את מי שמלכתחילה נמצא בעמדה חלשה כל כך. והרי, מי כמו התקשורת שלנו - כנועה, מותקפת, מאותגרת, מלאה בקרנפים, בשופרות, יכולה לעמוד מול נתניהו. הרי גם אם האיש יסרב להתראיין או לערוך מסיבת עיתונאים משך עשור, ברגע שיסכים היא תיתן לו במה מפנקת ואוהדת, כי רייטינג. ובכל זאת, קשה לתפוס את רמת הצביעות. קחו למשל את יובל קרני, עיתונאי על הכיפאק (גילוי נאות: אני מתראיין לתוכניתו בערוץ הכנסת כמעט כל שבוע) שכתב היום "האמירה האומללה של יאיר גולן אומרת דבר אחד פשוט: מפלגת הדמוקרטים היא מרצ [...] אין יותר מפלגת העבודה."
האם כשהליכוד התייצב שורות-שורות בכנסים למען התנחלות בעזה וכשראש הממשלה הצהיר שהתוכנית של ישראל היא לפנות את הפלשתינים מעזה ולכבוש אותה ללא תאריך תפוגה, הוא כתב ש׳אין יותר הליכוד. הליכוד הוא עוצמה יהודית׳? לא. ברור שלא. כי לימין מותר הכל, ולשמאל מותר להיות כמו הימין. וזהו. זה משחק בלתי אפשרי וכל עוד כולנו נשחק בו, כולנו נפסיד. ולפני סיום, הנה קטע קצר מדבריו של גולן הערב - ואני חותם על כל מילה כאן בגאווה ומאחל למדינת ישראל עוד הרבה מנהיגים כאלה.
המלחמה בעזה החלה כתגובה נחושה, חזקה ונכונה למתקפה המתועבת של חמאס, מלחמה מוצדקת והכרחית להגן על ביטחון ישראל. אבל מה שהחל כמערכה צודקת להשגת ביטחון ולשחרור החטופים, הפך כיום על-ידי הממשלה הכושלת הזו למלחמה ללא תכלית ביטחונית או לאומית. מה שאנחנו רואים עכשיו בעזה זה לא תמרון לשחרור חטופים - כי אפשר היה מזמן לשחרר את כל החטופים בעסקה אחת כוללת ולהחזירם הביתה. זה גם לא מערכה למיטוט חמאס - כי כדי למוטט את חמאס אפשר היה מזמן. להתחיל ולבנות חלופה שלטונית לחמאס, בסיוע הסוניות המתונות, כפרויקט אזורי שמחזק את מעמדה של ישראל ואת ביטחונה.
התרגלתי לכך שמי שלא מיישר קו, מי שלא שותק, מי שלא מתכופף מול הכוח הופך מייד לאויב. ואני מאמין שבגלל ששתקנו, התחנפנו, פחדנו ויישרנו קו עם הימין הקיצוני כל כך הרבה זמן – איבדנו את עמוד השדרה שלנו והגענו למשבר שבו אנחנו נמצאים. אסור לנו לפחד יותר. אנחנו חייבים את זה לחטופים. ללוחמים בשטח. לאזרחי ישראל שמגיעה להם מנהיגות אמיצה. אמרתי הבוקר שאנחנו מדינה שפויה שלא הורגת ילדים. כששרים בממשלה הזו חוגגים מוות והרעבה של ילדים, חייבים לומר את זה. אני התייחסתי אך ורק לממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל - לא לצה"ל... צה"ל הוא הבית שלי והוא הלב שלי. שירתי בו כל חיי הבוגרים: כחייל, כלוחם, כאלוף.
לא סמוטריץ' ולא בן-גביר המשתמטים ובטח שלא נתניהו ילמדו אותי מה זה מוסר לחימה ומה זה להגן על צה"ל. ולכן איני מוכן לשתוק כשממשלה חסרת אחריות פוגעת בצבא שלי, פוגעת בלגיטימציה שלו, פוגעת בשמו הטוב. [...] זו ממשלה שנשמעת כמו דובר חמאס. ממשלה שמדברת על פצצת אטום בעזה, היא לא ממשלה יהודית, והיא בטח שלא ציונית. וממשלה שחושבת ש-7 באוקטובר הוא "רגע של נס" – היא ממשלה ששונאת את עם ישראל. ממשלת "חמאס-הוא-נכס" שמצהירה שלהציל את החטופים זה "לא מספיק חשוב" – היא ממשלה שלא פועלת למען ישראל, אלא עובדת בשביל קטר. מספיק לפחד מהם. מספיק ליישר קו עם בריונות שמאלצת את הציבור לשתוק. אני לא שותק - כי לשתוק פירושו לשתף פעולה עם הפקרת צה"ל, עם הפקרת החטופים, עם הפקרת מדינת ישראל." איפה זה, ואיפה האוסף הרופס של דחלילים שמתיימרים להחליף את הממשלה.