ב-27 באפריל 2025, הגיש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תצהיר לבג"ץ במסגרת העתירה שהוגשה נגד פיטורי ראש שירות הביטחון הכללי (שב"כ) רונן בר. בתצהיר כותב נתניהו בין היתר את הדברים הבאים: עקרונות הפעולה שקבע בר בסיכום הדיון הביטחוני שכינס שעה ורבע לפני הטבח הוא הכישלון המודיעיני הגדול ביותר בתולדות ישראל! חובתי כראש הממשלה לחשוף לציבור את מה שבר מסתיר ממנו! הנה לפניכם הדברים: "3. ראש השירות פירט את עקרונות הפעולה:...מוכנות לסיכול אירוע התקפי - מוכנות בינונית חשאית בכדי לא לייצר מיסקלקולציה... מוכנות לתגובה, לעת עתה להימנע מפעילות רחבה שלנו כדי להימנע ממיסקלקולציה נוכח העובדה שזו לא הנחה מובילה. ייתכן כי בהמשך, לאור שינוי בהנחת העבודה, יהיה נכון להיערך רחב כדי לייצר התרעה...". 5. דגשים נוספים:...יש להקפיד שלא לייצר מיסקלקולציה במהלכים לא זהירים". (ציטוטים שאישרתי לפרסם מתוך הסיכום המלא של הערכת המצב שהגיע למזכירות הצבאית ב-7.10 בשעה 09:47. המסמך המלא מצורף כנספח B סודי ביותר במעטפה חתומה לבית המשפט) [סימוכין1] נושא המיסקלקולציה, כלומר מצב שבו שני הצדדים מפרשים בצורה לא נכונה זה את כוונותיו של זה, הוזכר גם בתחקיר השב"כ למחדל שבעה באוקטובר, כמובא להלן: 7. ברקע הדברים: 1. הבנה שגויה בשב"כ של חוזק המכשול ושל המענה המבצעי הצה"לי, בדגש על ההערכות האג"מית של הכוחות הקיימים בגזרה בליל ה-6-7/10. 2. כוונות חמאס לא אותגרו מספיק בהערכות מתחרות. בצד אלו, התקיימה מדיניות של שימור שקט בזירה. על-רקע זה, ניתן משקל יתר לאפשרות של מיסקלקולציה בליל המתקפה. 3. מודיעין מועט יחסית, גם כתוצאה ממגבלות חופש פעולה וקושי הולך וגובר ביכולת עצמאית של השב"כ לסגור מעגל מודיעיני-מבצעי ברצועת עזה. [סימוכין2]

"המיסקלקולציה" בתפיסת הביטחון של צה"ל

אל"ם עמית סער, לימים תא"ל וראש חטיבת המחקר באגף המודיעין בשבעה באוקטובר 2023, כתב ארבע שנים קודם לכן עבודת מחקר שכותרתה "כיצד מתחילה מלחמה שאיש לא רוצה בה: בירור תופעת ההסלמה הלא מתוכננת". המחקר פורסם מטעם מרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי, גיליון 24, מרס 2019. בפרק ההקדמה למחקר כתב האלוף אמיר ברעם, אז מפקד המכללות וגיס 479, וסגן הרמטכ"ל בשבעה באוקטובר 2023: "החידוש העיקרי של המחקר הוא באופן שבו ניתח המחבר את הדינמיקה של ההסלמה בשני עימותים שבהם התמודדה ישראל: מלחמת לבנון השנייה ומבצע "צוק איתן." הניתוח העלה כי יש מאפיינים קבועים, הניתנים לזיהוי מוקדם, שיכולים לסייע למקבלי ההחלטות לאבחן ולמנוע הסלמה של סכסוכים. ניסיונו הרב של סער, לצד יכולותיו האנליטיות המצוינות וכתיבתו הרהוטה, תורמים באופן משמעותי לניתוח תופעה מורכבת הנראית לעתים אקראית ובלתי פתירה, ולשיפור ההבנה של היבט בעל השפעה עמוקה על הביטחון הלאומי של ישראל".

להלן הנקודות המרכזיות שהציג עמית סער במחקרו:

למקבלי ההחלטות - הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני - אין מסד שיטתי לזיהוי אפשרות של הסלמה לא מתוכננת, ואין ידע וכלים למנוע אותה, או לשפר את ההתמודדות עימה כאשר היא מתרחשת... במקרים רבים אפוא צריכים ארגוני המודיעין ומקבלי ההחלטות לפרש את פעולות היריב על בסיס מידע חלקי, ובמקרים האלה הם נוטים לפרשו לחומרה. זאת לנוכח מאפיין נוסף של עימותים א-סימטריים - הנטייה של שני הצדדים לעשות דמוניזציה... בחינת הניסיון המצטבר של ישראל בעימותים הא-סימטריים בעשורים האחרונים מעלה שאחד המאפיינים המרכזיים בעימותים האלה היה ניסיונם של היריבים לייצר הפתעות בלחימה שישחקו או יערערו את היתרון של ישראל... הפערים בתפיסות בין ישראל ובין חמאס נבעו בין היתר מפתולוגיה נוספת של הסלמות לא מתוכננות - האפקט ההפוך של ההרתעה. כאמור, אחת המורכבויות שהוצגה ביחס להסלמה לא מתוכננת היא העובדה שלא ניתן להרתיע מפניה (שכן היא אינה תוצר של החלטה סדורה), ושלעתים ניסיון לחזק את ההרתעה יוביל דווקא לתוצאות הפוכות. דוגמה לכך היא התבטאותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2 ביולי: "חמאס ממשיך לעודד חטיפות של אזרחינו, והוא אחראי ישירות לירי רקטות לשטחנו, כולל בשעות האחרונות. צה"ל פועל בימים האחרונים נגד מטרות חמאס בעזה, וגם כאן ידנו נטויה. אם יש צורך, נרחיב את המערכה ככל שנידרש". ראש הממשלה אמר את הדברים האלה על-אף שיום קודם לכן הוא הנחה בישיבת הקבינט את הצבא לנסות ולהכיל את האירועים ברצועת עזה, ובכך לשמור על היגיון הבידול. ניסיונו של ראש הממשלה להרתיע את חמאס ולגרום לה להפסיק את הירי המוגבל מן הרצועה חיזקו בחמאס את התפיסה שלפיה פניה של ישראל למערכה גם ברצועת עזה, והשפיעו על קבלת ההחלטות של התנועה. קושי נוסף שהשפיע על תפיסת המציאּות המוטעית בשני הצדדים היה היעדרם של ערוצי תקשורת בין הצדדים. בשל השינויים שחלו במצרים ערוץ התקשורת העקיף שהתקיים בין ישראל לחמאס - באמצעות מצרים - פסק להיות ערוץ יעיל. לפיכך, העברת המסרים בין הצדדים הייתה בעיקר פומבית או בערוצים שנתפסו - לפחות בעיני אחד הצדדים - כלא אמינים. המציאּות הזאת הגבירה את ערפל הקרב, והקשתה על זיהוי ִספי ההסלמה... ... המתיחּות הגוברת בשבוע הראשון של יולי [2014] הובילה את חמאס ואת ישראל לנקוט צעדי מוכנות לקראת אפשרות הסלמה - זאת מחשש שהיריב מתכוון לנקוט יוזמה התקפית. בהיעדר מודיעין מספק, וללא ערוצי תקשורת אמינים, היה קושי ממשי מבחינת ישראל להבחין אם הצעדים הם צעדי מגננה ומוכנות מחשש ליוזמה התקפית, או הכנות לקראת מימושו של מהלך הפתיחה המתוכנן. בתנאים של מידע חלקי, שבה ויושמה הנטייה המּוכרת בעימותים א-סימטריים של הנחת האפשרות הגרועה בנוגע ליריב. ב-7 ביולי [2014], בשל החשש מכך שהפיגוע האסטרטגי עומד לצאת לדרך, תקף חיל-האוויר את פתח המנהרה - תקיפה שהובילה למותם של שבעה פעילי חמאס שנהרגו בהתמוטטות המנהרה. חמאס הגיבה בהסלמה משמעותית של ירי הרקטות, ובכך נסללה הדרך למבצע צוק איתן... בהקשר של "צוק איתן" ניתן לפרש את ההרחבה המשמעותית של התקיפות האוויריות של ישראל ב-4 ביולי [2014] כניסיון לייצר דומיננטיות בהסלמה, זאת מתוך ניסיון להוביל לסיום החיכוך ולגרום לחמאס לצמצם את הירי בשל החשש מהסלמה. ואולם, חמאס הגיבה בהסלמה משל עצמה, וזאת באמצעות הרחבת הירי וירי לטווחים ארוכים יותר מאלה שביצעה עד אז. בפועל, הניסיון לייצר דומיננטיות בהסלמה תרם לדינמיקה של הסלמה שבה שני הצדדים לא היו מעוניינים בשלב הזה... בחינת הדברים בדיעבד מעלה שחמאס אכן לא הייתה מעוניינת בהסלמה. בהיבט הזה היטיבו גורמי המודיעין להבין את תפיסת המציאּות של היריב. עם זאת, מכיוון שההסלמה שנוצרה הייתה לא מתוכננת. כלומר, בניגוד לרצונה של חמאס, ההבחנה הזאת הייתה חסרה: חמאס אכן לא רצתה הסלמה, אולם התנאים להסלמה לא מתוכננת היו קיימים... מכיוון שחמאס לא הייתה מעוניינת בהסלמה ולא קיבלה החלטה סדורה להסלים - הניסיון להרתיע אותה היה ממילא עקר. יֵתרה מזו, לנוכח העובדה שתפיסת המציאּות של חמאס הייתה שישראל היא זו שדוחפת להסלמת האירועים, מאמצי ההרתעה השיגו תוצאה הפוכה: הם חיזקו את תפיסת המציאּות המוטעית של חמאס, הגבירו את דילמת הביטחון, ותרמו להיווצרות תנאים אידיאליים להסלמה לא מתוכננת... ... מקבלי ההחלטות בישראל, מפקדי הצבא והארגונים המודיעיניים מעריכים שגם המערכה הבאה שבה תהיה מעורבת ישראל, בדרום או בצפון, לא תהיה תוצאה של התקפה יזומה של אחד מאויביה, אלא תתפתח מדינמיקה של הסלמה שתוביל להידרדרות מהירה... הדיאלוג בין הגורמים המקצועיים למקבלי ההחלטות לא יכול להיות במתכונת של נותן שירות ולקוח, שכן למקבלי ההחלטות עצמם יש ידע ייחודי ומשמעותי על המערכת הפוליטית, התקשורת, הציבור והמערכת המדינית שאותו חייבים לשקלל בתרחישי ההתפתחות האפשריים... הרתעה בסיסית ומתמשכת תסייע להפחית את המוטיבציה של האויב לקחת סיכונים, אך משעה ששני צדדים נמצאים במסלול של הסלמה לא מתוכננת עלולים הניסיונות לחזק את ההרתעה להוביל לתופעה הפוכה: העצמת דילמת הביטחון וזירוז ההסלמה... בהירות יכולה להיווצר רק בתנאי שיש ערוצי תקשורת, מגוונים ואמינים, בין הצדדים [לסכסוך]. בין שהערוצים האלה ישירים ובין שהם מנוהלים באמצעות צד שלישי, שני הצדדים חייבים לראות בהם צינור יעיל להעברת מסרים. חשוב שיהיו כמה ערוצי תקשורת - כדי להגביר את הסבירּות להעברת המסר הרצוי, וחשוב שהם יתנהלו בכמה רמות שונות (למשל, ברמה הטקטית וברמה הפוליטית). ניהול הסלמה ומרחבי הכלה - תובנות למקבלי ההחלטות בדרג הצבאי... רעיונות כמו "תגובה לא מידתית" או "כיבוי בפיצוץ", שמטרתם לגרום לצד השני לקטוע את דינמיקת ההסלמה, נשמעים מפתים, אך הניסיון מלמד שיש סבירות גבוהה שהם יובילו לתוצאה הפוכה. במקום זאת, בסביבה המּועדת להסלמה לא מתוכננת יש חשיבות לנסות ולנהל את ההסלמה כאשר מרכיב חשוב בניהול ההסלמה הוא שימוש של הצד החזק בריסון מופגן בתגובות - בניסיון לגרום לצד השני לנקוט ריסון דומה ולייצר דינמיקה של הכלה... למשל, ממשלת ישראל קיבלה בימים שקדמו למבצע צוק איתן כמה החלטות בפורומים סגורים שתכליתן הייתה למנוע התרחבות הלחימה לרצועת עזה - בידול בין הנעשה ביהודה ושומרון לבין רצועת עזה והימנעות מפגיעה ישירה בחמאס כדי שלא להחריף את החיכוך. עם זאת, המסרים הפומביים שהועברו לחמאס באותם הימים היו שישראל אינה עושה הבחנה בין חמאס ביהודה ושומרון ובין חמאס ברצועה, ונערכת להרחיב את הפגיעה בתנועה גם לרצועת עזה. אם ההחלטות האותנטיות היו משוקפות לחמאס, ייתכן שתמונת המציאּות שלהם בנוגע לכוונותיה של ישראל הייתה שונה... בניתוח המקרה של "צוק איתן" נטען שהחשש מאובדן היכולת לאחוז מודיעינית ולסכל את הפיגוע שתכנן חמאס בכרם שלום גרם להחלטה לתקוף את פיר המנהרה ב-7 ביולי - החלטה שהובילה להאצת דינמיקה ההסלמה. מובן, שסוגיית היכולות הצבאיות קשורה לאיכות המודיעין ולאופי הטכנולוגיה, אך בהקשר של תופעת ההסלמה הלא מתוכננת השאיפה צריכה להיות להתמקד ביכולות ובתוכניות שיהיו כמה שפחות רגישות למצב השגרה של האויב, וכך יצמצמו את אפקט ה-it lose or it Use ויאפשרו גמישּות רבה יותר בהפעלה (גם על חשבון הפתעה) - זאת כדי לייצר מרחב הכלה למיצוי הפוטנציאל למניעת הסלמה לא מתוכננת... גורמי מודיעין רגילים לחשוב על האויב "האדום)" כדי לפצח את ההיגיון שלו, את היכולות שלו ואת הגורמים המשפיעים עליו. עם זאת, במציאּות של הסלמה לא מתוכננת מושא המחקר הוא לא האויב אלא הדינמיקה בינו ובין ישראל. במקרה הבוחן של "צוק איתן" נטען שהמודיעין הצטיין בניתוח האויב, והבין נכון את חוסר רצונו להיקלע להסלמה נרחבת, אולם רצונה של חמאס לא היה הגורם המכריע שעיצב את המציאּות. ניתוח דינמיקה או התהוות מייצר אתגר משמעותי לפרקטיקה המודיעינית. האתגר אינו נגישּות או הכרת הנושא, אלא אתגר הסינתזה. הוא מחייב את המודיעין לשקלל בהערכות מגוון רב של משתנים, כולל ההתנהלות של הצד הישראלי, המשפיעה באופן משמעותי על הדינמיקה. לפיכך, אין משמעות לחלוקה המסורתית בין "אדום", שהוא עניינו של המודיעין, ובין "כחול" שהוא עניינו של המפקד. גורמי המודיעין צריכים להתנהל ב"מרחב הסגול" - המרחב שבו מתעצבת הדינמיקה. השינוי הזה מחייב גם לשנות את "שולחן ההערכה". לצד המומחים לאויב צריכים לשבת מומחים אחרים - כאלה שמבינים ברכיבים השונים של הצד "הכחול". קבוצת הלמידה של סביבה המּועדת להסלמה לא מתוכננת צריכה להיות הטרוגנית ואינטר-דיסציפלינרית. לגיוון המשתתפים יש ערך נוסף - הוא מגביר את היכולת להתמודד עם הטיות קוגניטיביות, אישיות וארגוניות... לסיכום, הסלמה לא מתוכננת היא תופעה מורכבת. בחינה מפוכחת של התופעה הזאת תמשיך ללוות את המציאות האסטרטגית של מדינת ישראל גם בשנים הבאות. עם זאת, היא לא כוח טבע או גֵזרת גורל. לימוד וניתוח מאפייני התופעה מספקים כלים לזיהוי סביבות המּועדות להסלמה לא מתוכננת ופתולוגיות שתורמות להתפתחותן... הגם שתהליכי למידה עמוקים לא יצליחו למנוע הסלמות לא מתוכננות, התעמקות בתופעה, הפנמה של מאפייניה, ונקיטת צעדים להתאמת ההתמודדות עמה יוכלו להבטיח, בפרפרזה על שירו המפורסם של אלכסנדר פן, שאם יהיה זה שנית - יהיה זה אחרת. [סימוכין3]