על התחביב' של יאיר גולן: בימים של סערה ציבורית, חשוב לשמור לא רק על רגישות אלא גם על דיוק לשוני, מוסרי וערכי. דבריו של אלוף (מיל') יאיר גולן, לפיהם "הרג ילדים הפך לתחביב", עוררו תגובות סוערות, ולעיתים קרובות אף מסולפות.
ראוי להבהיר: גולן לא טען שחיילי צה"ל יורים בילדים להנאתם. הוא השתמש במילה "תחביב" לא במשמעותה הרגילה, אלא כביטוי אירוני-נבואי, מתוך זעקה מוסרית. כשם שהנביאים בתנ"ך השתמשו בדימויים קשים כדי לטלטל חברה שאיבדה את מצפונה, כך גם כאן, לא מדובר בהצהרה עובדתית, אלא באזהרה נוקבת. לא נגד החיילים, אלא נגד תודעה ציבורית שמתקרבת למצב שבו הרג חסרי ישע הופך למובן מאליו, לעיתים אף מוצדק או מובן רגשית.
יאיר גולן, שהיה לוחם, מפקד, וסגן רמטכ"ל, איננו שונא את צה"ל או את מדינת ישראל. נראה שדווקא בשל אהבתו למדינה ולערכיה, הוא מרשה לעצמו לשמש קול אזהרה כשמתקהים הגבולות המוסריים.
במקום להתמקד במילה אחת שנאמרה בזעקה, מלב כאוב, מוטב להתבונן באמת הקשה שהיא מבקשת להציף: חיי אדם, ובמיוחד חיי ילדים, אינם אמורים להיות מחיר נסבל בשום מצב. חברה מוסרית בוחנת את עצמה במיוחד כשהיא במלחמה ולא רק כאשר שורר בה שקט. הגיע הזמן לסיים את המלחמה הנוראה הזאת!!!