ב-28 בפברואר 2017, ברק רביד פרסם בעיתון הארץ כתבה שכותרתה "דוח צוק איתן - המבקר קובע: נתניהו ויעלון לא בחנו חלופות מדיניות כדי למנוע את המלחמה". בכותרת המשנה נכתב כדלהלן: "יותר משנה לפני המלחמה, התריע מתאם הפעולות בשטחים מאסון הומניטרי בעזה, אך לא התקיים בקבינט אף דיון. יעלון יומיים אחרי תחילת הלחימה: ייתכן שהיה ניתן למנוע את המלחמה אם היינו מגיבים למצוקה בעזה".

להלן קטעים מהכתבה:

"ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה יעלון ושרי הקבינט המדיני-ביטחוני לא בדקו בשנה שלפני פרוץ "צוק איתן" את האפשרות לבצע צעדים מדיניים מול עזה, בניסיון להביא לבלימת ההסלמה. כך קובע מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בדוח שפרסם בנושא מבצע צוק איתן ברצועת עזה בקיץ 2014. "המבקר מצטט בדוח, שלוש פעמים, דברים שאמר שר הביטחון יעלון יומיים אחרי פרוץ המלחמה, ולפיהם ייתכן שניתן היה למנוע את המלחמה אם ישראל הייתה נותנת מענה למצוקה ברצועה מבעוד מועד. [...] "מבקר המדינה מתאר בדוח כיצד ב-16 החודשים שחלפו מאז הקמת הממשלה בחודש מרס 2013 ועד פרוץ המלחמה, ביולי 2014, לא התקיים בקבינט המדיני-ביטחוני כל דיון מדיני משמעותי על רצועת עזה. "הרוב המוחלט של הדיונים, כולל אלה שהוגדרו "אסטרטגיים", עסקו אך ורק בסוגיות צבאיות. המבקר מציין כי היעדר דיון על ההיבט המדיני של המצב בעזה בלט על-רקע הצטברות מידע על החרפה במצב ההומניטרי, הידרדרות כלכלית וקריסה של תשתיות חיוניות ברצועה. "ב-3 באפריל 2013, שבועיים אחרי השבעת הממשלה החדשה, התקיימה ישיבה של הקבינט המדיני-ביטחוני על הזירה הפלשתינית. "אני רוצה להצביע על סיכון גדול מעזה לטווח של השנתיים-שלוש הקרובות והוא בסוגיית התשתיות...", אמר מתאם הפעולות בשטחים דאז איתן דנגוט לשרים. "עזה תיכנס למצוקת מים ללא פתרון, שצריך לטפל בכך כבר בימים אלה... אנחנו נמצא שם מצוקה גדולה שיכולה להביא לשינוי אסטרטגי בכלל בגישה". "חצי שנה לאחר מכן, בדצמבר 2013, כתב המזכיר הצבאי של ראש הממשלה איל זמיר ליועץ לביטחון לאומי באותה תקופה יוסי כהן, כי ראש הממשלה מנחה לקיים בהקדם דיון קבינט בנושא תמונת המצב האזרחית ברצועת עזה ומשמעויותיה לישראל. אבל בבדיקת מבקר המדינה התגלה כי דיון זה מעולם לא התקיים. עד פרוץ המלחמה הקבינט לא ערך אפילו ישיבה אחת על המצב ההומניטרי בעזה. "מבקר המדינה מעיר ליועץ לביטחון לאומי לשעבר יוסי כהן כי היה עליו לממש את הנחיית ראש הממשלה", נכתב בדוח. "בהעדר דיון בנושא תמונת המצב האזרחית ברצועת עזה בקבינט, לא נחשף בפני השרים מידע על המשבר ההומניטרי בעזה, שגלומות בו השלכות ביטחוניות פוטנציאליות. משכך נמנעו משרי הקבינט האפשרות להיערך להשלכותיו האפשריות של משבר זה, והאפשרות לתכנן את הצעדים האפשריים של ישראל כלפי רצועת עזה". "מבקר המדינה מתח ביקורת בהקשר זה גם על שר הביטחון יעלון. האחרון, האחראי על הצבא מצד אחד ועל מנגנון תיאום הפעולות בשטחים מצד שני, ידע על המצב ההומניטרי והאזרחי בעזה והבין את פוטנציאל ההסלמה שהוא טומן בחובו. חרף זאת, יעלון לא יזם דיון על כך בקבינט. מבקר המדינה הראה בדוח כי יעלון עצמו הכה על חטא בעניין לאחר תחילת המלחמה. "ב-9 ביולי, יומיים אחרי פרוץ הקרבות בעזה, כינס יעלון דיון בנושא "גיבוש מנגנון סיום" למבצע. "אילו היה ניתן מענה למצוקה של חמאס כבר לפני מספר חודשים, אפשר שחמאס הייתה נמנעת מההסלמה הנוכחית", אמר יעלון באותה ישיבה. מבקר המדינה העיר ליעלון בדוח וכתב כי דבריו מעידים היטב על היוזמה שהיה עליו לנקוט. "בדיונים כאלה (בקבינט, ב"ר) אמורות להיות מועלות סוגיות שייתכן שטיפול מקדים בהן עשוי למנוע את התממשות ההסלמה", כתב המבקר. "מבקר המדינה מגלה עוד כי גם כאשר התכנסו דיונים שמטרתם גיבוש אסטרטגיה כלפי עזה, היו אלה לקויים ולא הניבו תוצאות אמיתיות. ב-10 באוקטובר 2013, בפגישה של ראש הממשלה עם ראש השב"כ דאז, יורם כהן, הדגיש האחרון כי חמאס נמצא במצוקה אסטרטגית. לאחר מכן הנחה נתניהו את המטה לביטחון לאומי לכנס דיון בנושא המדיניות הישראלית כלפי עזה. חצי שנה שלמה חלפה עד שדיון זה אכן התקיים". [...] [סימוכין1]: ב-26 במרס 2017, כתב תת-אלוף (מיל') אסף אוריון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון במטה הכללי, מאמר שכותרתו "מדו''ח מבקר המדינה על ''צוק איתן'' אל המערכה הבאה". להלן המלצות אסף אוריון בהתבסס על דוח מבקר המדינה: "על ועדת השרים לענייני ביטחון לקיים שגרת דיונים ממצה לעיצוב מדיניות רלוונטית בזירות, שבהן אפשר שיפרצו עימותים צבאיים, הן על-מנת למצות הסיכוי להרחקתם, והן על-מנת לשפר את מוכנותה לקבל החלטות בנושא. זירות אלה הינן בראש ובראשונה רצועת עזה ולבנון, זו משום נפיצותה וזו משום חומרתה, והבקיאות בהן נדרשת למקבלי ההחלטות כבר עתה, עוד בטרם החלו אירועי הסלמה כלשהם. דיונים אלה נכון שיעסקו בתמונת המודיעין, בתוכניות מבצעים קיימות ונדרשות, ביכולות צבאיות ובפערים, באינטרסים של ישראל ובמדיניות לקידומם, בתכליות אפשריות של מבצעים צבאיים להגשמת יעדים מדיניים, ובמאמצים הלא-צבאיים, הנדרשים מישראל לקידום השגת התכלית. ליבונם השקול וקר הרוח, עוד בטרם פרצה האש, של יעדים מדיניים כלליים והדרכים להשגתם, משפר הסיכוי לצמצום פערי הבנה וציפיות בין חברי הממשלה לבין עצמם, ובין הדרג המדיני לדרג הצבאי, ביום פקודה. ספציפית, בין ישראל לרצועת עזה, שוררים בעצם הימים האלה תנאים דומים למדי לאלה ששררו טרם "צוק איתן", כאשר משבר התשתיות שם קרב ומחריף, מצוקתו הכלכלית של חמאס ניכרת, הנהגתו המדינית החדשה נוטה יותר לצד הזרוע הצבאית, חילופי מהלומות ואזהרות בדפוסי פעולה-תגובה הופכים תכופים ורחבים יותר, וסיכוני ההסלמה מחריפים והולכים. לרמה הטקטית חיים משלה, גם כאשר האינטרסים האסטרטגיים של הצדדים אינם תומכים ביזימת לחימה נרחבת. הן במלחמת לבנון השנייה והן ב"צוק איתן", הובילו אירועים מבצעיים בשטח לפרוץ לחימה רחבה וממושכת, כאשר "הזנב הטקטי כשכש בכלב האסטרטגי". כל אלה רק מחדדים את הדחיפות שבהאצת התמקדות מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי הבכיר, הן בהרחקת העימות ככל הניתן, והן במוכנות מיטבית לפריצתו, אם וכאשר תבוא". [סימוכין2]