למה השבוע הזה היה שבוע טוב עבור הדמוקרטים בכלל ויאיר גולן בפרט, למרות שהמפלגה איבדה מנדט בסקר ערוץ 12 ו-ארבעה בסקר מעריב? הנה חמש סיבות:
א. כפי שכבר כתבתי ואמרתי, ואין טעם להתחמק מזה, האמירה של גולן הייתה נכונה ברובה (החל ב׳ישראל בדרך להפוך לדרום אפריקה׳ וכלה בכך שגירוש תושבי עזה זו תוכנית נוראית), אך שגויה בניסוחה - ובהתאמה, האיש הבהיר מאז בארבעה או חמישה פוסטים, מסיבת עיתונאים ואירוע בקריית שמונה, שכוונתו לא הייתה לבקר את צה"ל וחייליו אלא את הממשלה ושריה.
אבל, למרות שהפרסום היה שלילי, העובדה שהשתלט על הנרטיב הציבורי למשך יומיים חיובית: היא הראתה שיש שמאל ציוני לא מתבייש ולא מתנצל, שלא מפחד ממכונת הרעל ולא נרתע מהבעת עמדה גם אם המילים לא היו המדויקות ביותר שבנמצא. הוא גם הראה שגולן הוא מעל הכל, לפני שהוא פוליטיקאי או גנרל, אדם אמיתי. לא תוצר מהונדס של יועצים אסטרטגיים, לא דחליל של סוקרים, לא הולוגרמה ממלכתית שקיימת רק בטוויטר ובשיחות על הסברה עם סטודנטים בארה"ב. ישראלי אותנטי, שכואב לו, שאיכפת לו שקם ועושה מעשה.
ב. מי שצפה במסיבת העיתונאים של גולן, כמו גם בסרטוני התגובה שלו לבנימין נתניהו ברשתות - ראה מנהיג. לא ממצמץ, לא מפחד, מציע דרך חלופית אמיתית להנהגה הנוכחית. אדם שנתן את חייו לביטחון המדינה, ושהסגנון שלו לא תמיד נוח לכולם, אבל על האיכויות שלו אין עוררין.
זה לא רק המבט הישיר בעיניו של נתניהו וה"בוא, בוא" שייזכר לעוד הרבה זמן, כמו ׳נאום התהליכים׳. זה חוסר הפחד. כן, הוא התנצל בפני מי שחשב לרגע שסגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל׳ וגיבור ה-7.10 יוצא נגד צה"ל (מה שהרגיז את מי שבין מרצ לחד"ש, כמובן)
אבל הוא עשה זאת באופן שלאורך זמן, יהדהד ויאפשר לאחרים - תחשבו דרוקר, רדמן ועוד - להפסיק להתבייש בעמדות שלהם ו/או לפחד שמא ׳יאבדו׳ את קלמן ליבסקינד או שבני גנץ ויאיר לפיד ירכבו עליהם. אגב, לפיד עצמו כבר התהפך ויצא להגנת גולן מאז - באיתות על דעת הקהל.
ג. לא רק זה. העובדה שנתניהו, שכבר נמצא בעיצומה של תביעה נגד גולן שבסבירות גבוהה לא תיגמר כמו שהיה רוצה, הקדיש זמן, סרטונים והצהרות לגולן, מראה שהוא מפחד. בצדק: הוא יודע שכבר עשרים שנה אין שמאל בישראל. מנהיגיו - מהרצוג דרך יחימוביץ׳, מגבאי ועד פרץ - פחדו לעשות אופוזיציה אמיתית שלוקחת זמן, התמדה ומשנה סדורה; פחדו לאבד מנדטים למרכז; והעדיפו להתקרנף, להחביא את האג׳נדה המדינית שלהם (או להכתיר את עצמם ׳יותר ימינה מנתניהו בביטחון׳, מה שגם לא היה נכון וגם לא היה טוב, כי בכך הוכיחו לכאורה שביטחון זה ימין) ולהצטרף לממשלות הימין או לפחות לנסות. בהתאם, כשנתניהו ואנשיו חוגגים ריב פיזי לכאורה בין גולן לבין ׳אזרח מבוגר׳ באירוע בקריית שמונה, כדאי לדעת שאותו ׳אזרח׳ הוא יו"ר סניף הליכוד בעיר. כדאי גם לזכור שק"ש נזנחה על-ידי הליכוד מאז פרוץ המלחמה, ושבפעם האחרונה שנתניהו ערך בה אירוע, זה נגמר ב"את לא מעניינת, את משעממת אותנו".
ד. "אבל עידו, הסקרים! הם לא טובים!". דודו, תנשום. הכל בסדר. אני לא מתעלם חלילה מהסקרים שלפני שבועיים חגגתי על-רקע העלייה של הדמוקרטים, כי אני לא צבוע - אבל בואו נעצור רגע, לפני שנכנסים לספירלת הלקאה עצמית שמאלנית. מדובר בתגובה ראשונית, מהירה, מובנת בסה"כ, של רבים - שכמו עם ׳נאום התהליכים׳, נבהלו מהביקורת על מדורת השבט ורגילים שהימין קובע מה מותר ומה אסור. אבל גולן לא כאן בשביל לנצח בסקרים אלא בבחירות, ולשם כך דרושה עבודה אידאולוגית אמיתית, שלפעמים תהיה לא פופולרית, ושלוקחת זמן וחריש רציני.
שוב, אפשר לעשות את זה בלי ׳תחביב׳, ולכן גולן כבר התנצל, אבל יתר דבריו נכונים, והם והוא נחשפו לציבור בכל הכוח עם פוסטים ויראליים-מאוד, מסיבת עיתונאים מתוקשרת וכיוצא באלה. זה לא אומר שכדאי לפזר הצהרות שנויות במחלוקת בכל שבוע, אבל ההתמודדות של ׳הדמוקרטים׳ עם הדברים הייתה טובה. אם אתם חושבים שמכונת הרעל הייתה משקיעה בקמפיין פייק במימון זר נגדו או בניסיון למנוע ממנו לרוץ לכנסת הבאה בחקיקה, אם נתניהו לא היה רואה בו איום? שגנץ ולפיד היו תוקפים אותו אם לא חשבו שהם מדממים אליו מנדטים?