ב-9 בדצמבר 2018, דחה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק את העתירה שהגישה מיה אקרמן ו-52 עותרים נוספים באמצעות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר נגד ממשלת ישראל בעניין כספי הסיוע מקטר לרצועת עזה. להלן קטעים מתוך החלטת השופטים מני מזוז, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין בבג"ץ 8542/18:
השופט א' שטיין:
1. בעתירה זו מבוקש צו על תנאי נגד ממשלת ישראל אשר יחייבה לבוא לפנינו וליתן טעם מדוע לא תמנע העברת כספים, שמקורם בקטר לרצועת עזה דרך שטחה של מדינת ישראל. כמו-כן מבקשים העותרים כי ניתן צו ביניים אשר ימנע את העברת הכספים כאמור לעיל עד לקיום הדיון בעתירה. העותרים בעתירה זו כוללים חמישים ושניים תושבים של אזור עוטף עזה וכן את ארגון "שורת הדין" שדרכו לסייע לנפגעי טרור בהליכים משפטיים. העותרים סבורים כי על הממשלה מוטלת חובה על-פי דין למנוע העברת כספים כאמור כל אימת שנמשכת שליטתו של ארגון הטרור חמאס על רצועת עזה, וכל עוד נמשכות פעולות הטרור משטח הרצועה נגד תושבים של אזור עוטף עזה וכלל תושבי ישראל.
2. המשיבה נתבקשה למסור תגובה לעתירה וזו הוגשה בפנינו ביום .5.12.2018 בתגובה זו, מודיעה המשיבה כי "בכוונתה לאפשר - בתוך זמן קצר - העברת כספים המיועדים לתשלום משכורותיהם של פקידים ברצועת עזה [...] בדומה לאופן בו בוצעה העברת כספים קודמת - קרי לאחר תיאום בין הגורמים הרלוונטיים וכפוף לקיום בדיקות ביטחוניות, בדגש על זהות מקבלי התשלום, וזאת כל עוד אין צו שיפוטי האוסר עליה לעשות כן". כמו-כן מסרה לנו המשיבה כי הינה סבורה שהיא פועלת כדין וכי לא קיימת כל מניעה משפטית לאפשר את העברת הכספים לאחר שנושא זה נדון ואושר בקבינט המדיני-ביטחוני "מטעמים הומניטריים ובמסגרת המאמץ למנוע הידרדרות ביטחונית ברצועת עזה." לטענת המשיבה, עסקינן בשיקול דעת מדיני-ביטחוני מובהק אשר בו אין בית משפט זה נוהג להתערב.
3. ליבנו עם העותרים. מי יתן והעותרים וכלל תושבי ישראל לא יידעו עוד ימי טרור ויחיו בשלום ובביטחון.
4. באשר להיבט המשפטי של העתירה, סבורני כי עלינו לדחותה על הסף. מדיניות הלוחמה בטרור והסכמי "תן וקח" שממשלתנו נאלצת, לעיתים, לעשות עם אויבינו הם עניינים מבצעיים ופוליטיים מובהקים. כטענת המשיבה, עניינים אלו מצויים בליבת שיקול הדעת המדיני והמבצעי של ממשלת ישראל, ובו אין אנו מתערבים. [...] [
סימוכין]