המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם ב-2017 את המחקר "מאבקה של הדמוקרטיה בטרור: מבט מישראל - מצע לדיון אסטרטגי". את המחקר עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה כתבו עמי אילון, לשעבר ראש השב"כ, וד"ר עידית שפרן גיטלמן, ראש התוכנית לצבא וחברה וחוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. על המתודולוגיה הופקד צבי לניר. בפרק שכותרתו "החזית הצבאית" (עמודים 65-67) מסבירים אילון ושפרן גיטלמן את המלצותיהם בנושא תפיסת הביטחון וההרתעה, כמובא להלן:

החזית הצבאית

יעדיו המוצהרים של צה"ל הם הבטחת ההגנה על אזרחים, תשתיות וטריטוריה שבריבונות המדינה, כדי לאפשר קיום אורח חיים תקין. אנו תומכים ביעדים אלו. לעניין זה יש להבחין בין הגנה לביטחון: הצבא אמון על ההגנה על חיי האזרחים, ואילו האחריות לביטחונם מוטלת על הממשלה כולה. באשר לטרור, אנו סבורים שהצבא לבדו אינו יכול להכריעו. יתרה מזו, בדומה למאבק בפשיעה, הצלחה במאבק בטרור נמדדת ביכולת להפחית את האלימות עד לרמה שמאפשרת לחברה האזרחית להוסיף ולתפקד בצורה תקינה מתוך שמירה על ערכי הליבה הדמוקרטיים, ולמדינאים - יכולת לנהל תהליך מדיני על-מנת להגיע להסדר. הדבר נכון כשמדובר במאבק כולו וגם בסבבי האלימות עצמם. עידכון תורת הביטחון כפי שתיארנו לעיל יתבסס על ההבנה שבמאבק בארגוני הטרור השימוש בכוח צבאי יהיה מרוסן, משום שכוח לבדו אינו יכול כבעבר לייצר מציאות חדשה. על הצבא לספק "הגנה" (כאמור, להבדיל מ"ביטחון") ולאפשר תנאים שבהם תעוצב המציאות החדשה - באמצעים דיפלומטיים, כלכליים ואחרים. על עיקרון זה אפשר ללמוד בין היתר מדבריו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט שהבאנו לעיל: "ריסון הכוח צריך להיות נר לרגלי מפקדים בבואם להפעיל את הכוח הצבאי". קבלת החלטות בחזית הצבאית צריכה להתחשב בשני עקרונות עיקריים: עקרון ההבחנה - המורה לכוון התקפות לעבר מטרות צבאיות בלבד ולהימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים שאינם מעורבים בפעילות אלימה; ועקרון המידתיות - המורה על הצורך באיזון מידתי בין פגיעה בלתי נמנעת באזרחים ובין התועלת הצבאית של הפעולה הננקטת. המשמעות האופרטיבית של עקרונות אלה היא ריסון ואיפוק בהפעלת הכוח הצבאי. אנו ממליצים לאמץ את אסטרטגיית ההרתעה הגמישה, המתבססת על מכלול רחב של היבטי רווח והפסד ולא אך ורק על האיום בהפעלת הכוח. יתרונה המרכזי של אסטרטגיה זו הוא התבססותה על יצירת תקווה אצל היריב. שכן ללא תקווה, כשהיריב סבור שאין לו מה להפסיד, האפשרות להשגת הרתעה וביטחון היא קלושה או לא קיימת. הדרך להשגת מציאות מתמשכת שבה החברה הישראלית נהנית מביטחון ומאורח חיים מיטבי, אגב שמירה על ערכי הליבה שנוסחו במגילת העצמאות ועל הלגיטימיות הבסיסית של ישראל כחברה בקהילה הבינלאומית, היא יצירת פעילות משולבת בכל חזיתות המאבק ונקיטת יוזמה ליצירת אופק מדיני, בתיאום עם מדינות האזור והקהילה הבינלאומית ועל בסיס החלטות מועצת הביטחון (242, 338) והחלטת הליגה הערבית. בדרך זו יכולה ישראל להוביל יוזמה היוצרת אופק מדיני בלי לסכן את ביטחונה ובד בבד לחזק את מעמדה בקהילה הבינלאומית ואת חוסנה האזרחי. לשם כך מתחייב שינוי בתפיסות המנחות את תורת הביטחון של ישראל במלחמתה בטרור כמפורט במסמך זה. ברור לנו שהשינויים שהצגנו הם משום אתגר עבור כל מנהיגות. ואולם עלינו לזכור כי לחברה הישראלית - שעמדה במאבקים קשים מיום שקמה התנועה הציונית והוכיחה עמידות, עוצמה וחוסן - יש יכולת להשתנות יותר מכל חברה דמוקרטית אחרת. אנו מאמינים שכל עוד מאבקה של מדינת ישראל בטרור נתפס כצודק בישראל ובעולם, החברה הישראלית תמצא את החוסן הנדרש - ומדינת ישראל, את הכוח הנדרש - כדי לנצח את הטרור בכל יום ולאורך כל שנות המאבק. [סימוכין]