צה"ל מתמרן ברצועה עם הסד"כ הגדול ביותר מאז תחילת המלחמה, ובכל זאת התחושה בציבור היא שכמעט כלום לא קורה ושהמאמץ מתנהל באיטיות. מה הסיבות לכך? 1. ובכן, המאמץ אכן מתנהל באיטיות מכוונת, שמשרתת כמה מטרות. קודם כל - מזעור מספר הנפגעים של צה"ל באמצעות עבודה זהירה מאוד, בייחוד אל מול מספרים גדולים למדי של מטענים שאלתר חמאס מנפלים של פצצות חיל-האוויר ושל פגזים. 2. בתמרונים בתקופת הלוי צה"ל התגאה בהתקדמות מהירה, אך עשה זאת מבלי לנקות את השטח ומבלי להישאר ולהחזיק בו. התוצאה הייתה שאת אותם תאי שטח היה צורך לכבוש מחדש פעמיים, שלוש ואף ארבע פעמים. הפעם השטח מנוקה ביסודיות - למעשה, צה"ל מגלח בימים אלה את ח'אן יונס באותו אופן שרפיח נמחקה מעל פני האדמה והפכה לעיר שקיימת רק בוויקיפדיה. זה לוקח זמן - וזה שווה את הזמן. 3. בניגוד לתחילת המלחמה, אז התנהלו קרבות קרקעיים גדולים נגד פלוגות וגדודים של חמאס, ארגון הטרור העזתי מתנהל כרגע ללא מבנה פיקודי מתפקד - למעשה, בצורה של חוליות. בנוסף, המחבלים נמלטים לתוך המנהרות בכל תא שטח שאליו מגיעים חיילי צה"ל, ולכן אין הרבה קרבות. גם כך חמאס מאבד עשרות מחבלים מדי יום, כשהמטרה של התמרון הנוכחי היא לדחוק אותו למובלעת קטנה באזור העיר עזה ומחנות המרכז, ולנקות את שאר הרצועה ממחבלים. 4. דובר צה"ל הנוכחי והרמטכ"ל מעליו מיישמים אסטרטגיה תקשורתית שונה מאוד - שמירה על שקט מקסימלי כדי לייצר ערפל קרב, בניגוד לדברור הבלתי פוסק של כל התקדמות מינורית בתקופת הלוי והגרי. זה פחות נכון תקשורתית, אבל כנראה יותר נכון מבצעית.