בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית; בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם את ספר הספרים הנצחי... כך נכתב בהכרזת העצמאות - תזכורת נשגבת למורשתו של העם היהודי, אשר נושא עמו היסטוריה עשירה של יצירה, תרבות וחוסן לאומי. אך לצד הישגים אלו, ליווה את ההיסטוריה שלנו קו שבר קבוע: מחלוקות פנימיות אשר הביאו לא אחת לקרעים, לפילוג ואף לאסונות. מסיפור קרח ועדתו מול משה, דרך פילוג ממלכת ישראל לאחר מות שלמה המלך, ועד חורבן בית שני - מחלוקות על-רקע הנהגה וכוח פירקו מבפנים את הלכידות הלאומית. לקחי העבר לא נלמדו: גם לאחר קום המדינה ב-1948, ולאורך השנים, המשיכו ללוות אותנו שסעים חברתיים, פוליטיים ודתיים. השבר העמוק שחשף את עצמו באירועי 7 באוקטובר 2023 והמתיחות שקדמה לו, הם תמרור אזהרה בוהק: הגיע הזמן לשינוי יסודי בשיטת הממשל. המחלוקת של קרח לא נבעה מאידיאלים שוויוניים טהורים, אלא משאיפת כוח. הוא דרש "כי כל העדה כולם קדושים", אך עמדתו שיקפה בעיקר יצר שלטון. סופו היה הרסני - הוא והעדה עימו נבלעו באדמה. לקח זה חזר על עצמו פעם אחר פעם: בפילוג בין רחבעם לירבעם, שהוביל להיחלשות הממלכה ולגלות עשרת השבטים; במחלוקות הפנימיות בבית שני, שהובילו לאובדן הריבונות מול הרומאים. בכל פעם שפנינו איש ברעהו - נחלשנו ונפלנו. העם שלנו, אשר הצליח להקים מדינה ריבונית אחרי אלפיים שנות גלות, עומד כעת בפני מבחן דומה. שיטת ממשל מיושנת, הנשענת על דמותו הריכוזית של ראש הממשלה, הפכה למקור מתמיד לחיכוך, תחרות הרסנית, בזבוז משאבים והקצנה פוליטית. הגיעה העת למחשבה אחרת - מהפכנית אך מציאותית: מעבר למודל ממשל קולקטיבי. הממשלה תהפוך למועצה שוויונית בת שבעה שרים נבחרים על בסיס הרוב שהושג בבחירות, כל שר ממפלגה אחרת, מנהלים את המדינה בשותפות מלאה, ללא דמות דומיננטית אחת. ראשות הממשלה סמלית בלבד ומתחלפת אחת לשנה. השיטה הזו מפחיתה את המאבק סביב דמות אחת, מונעת ריכוז כוח, מחייבת שיתופי פעולה ומאפשרת יציבות שלטונית אמיתית. במקום ממשלה המבוססת על קואליציות רעועות שנשענות על פשרות בלתי אפשריות - נקבל הנהגה אחראית שממוקדת בניהול מקצועי של המדינה. במקום מלחמות הסתה אישיות וקמפיינים יקרים - נוכל להפנות את המשאבים לתחומים שזקוקים להם באמת: חינוך, ביטחון, בריאות, חדשנות. הגיע הזמן להתעורר. העם היהודי, שידע להוביל את העולם בתחומי המדע, הטכנולוגיה והכלכלה - חייב להראות לעולם שגם במדיניות ציבורית ושלטון, אפשר אחרת. אנחנו מוכרחים לחדול ממלחמות פנימיות. צו השעה הוא שינוי עומק - לא רק של השיטה, אלא של התודעה. ממשל ללא ראש ממשלה דומיננטי, אלא הנהגה קולקטיבית מתואמת, הוא המפתח ליציבות, לאחדות ולעתיד בר קיימא. ההיסטוריה אינה רק ספר לימוד - היא אזהרה. הפילוג הוא המחיר הכבד ביותר שעם יכול לשלם. בואו נבחר אחרת - נבחר באחדות, בשותפות, בחזון חדש.