ב-27 במאי 2025, נאם האלוף במילואים ויו"ר מפלגת "הדמוקרטים" יאיר גולן בכנס שדרות לחברה וחינוך במכללת קיי בבאר שבע. להלן קטע מדבריו המתייחס לפעילותו ב-7 באוקטובר 2023:
"תצעקו בושה, תמשיכו עם ההסתה. יש לכם אפס הערכה לאנשים שהקריבו את עצמם. כשאתם ישבתם בבית לבטח אני יצאתי למסיבת הנובה להציל אנשים ולסכן את חיי, ואתם צועקים לי עכשיו בוגד. תתביישו לכם! אין בכם כלום חוץ משנאה, אתם לא יודעים שום דבר חוץ משנאה". [
סימוכין1]
ב-8 באוקטובר 2023, התראיין יאיר גולן, ל"כאן ב". להלן קטע מהראיון:
יאיר גולן: אני הסתובבתי עם רכבי הפרטי. קיבלתי קריאות טלפון ומיקומים של אנשים שלמעשה נמלטו ממסיבת הטבע שהייתה בסמוך לקיבוץ רעים והשתדלתי להגיע אליהם ולהוציא אותם מהשטח.
שאלה: ברכבך הפרטי?
יאיר גולן: כן. בהחלט.
שאלה: מעשה יפה, אמיץ וחשוב, אבל...
יאיר גולן: אני יודע להתנהל במרחב הזה. אני מכיר אותו מצוין. מכיר את הכוחות והמפקדים, ואני יודע להתנהל בזה בצורה בטוחה וגם להעריך את המצב איפה יותר מסוכן ואיפה פחות [מסוכן]. בקיצור, אני שמח שיצאנו כולנו מהעניין הזה בשלום.
שאלה: אבל הגעת פיזית לאנשים שמסתתרים מפני מחבלים, נכון?
יאיר גולן: כן. כן. כן. כן. חילצתי שישה אנשים מהשטח, ואני שמח שזה עבר בשלום. [
סימוכין2]
ב-10 באוקטובר 2023, התראיין יאיר גולן ל-103 FM. להלן קטע מהראיון:
בן כספית: בימים הראשונים אתה הסתערת.
יאיר גולן: לא, לא, לא, לא, לא צריך להגזים. יצאתי לחלץ, הסתערתי, לא. לא נאלצתי בשום שלב לירות אפילו כדור אחד.
בן כספית: אבל הלכת, חילצת אנשים.
יאיר גולן: כן. כן. [
מקור]
להלן קטע מדברי יאיר גולן בכתבה ששודרה בכאן 11 ב-13 באוקטובר 2023:
(03:09-03:27) "אנשים מצפים לשמוע איזה הירואיקה. אין פה שום הירואיקה. נשלחתי על-ידי אלוף פיקוד העורף. אמר לי: קח את עצמך, יש אי-בהירות מה קורה באורים מפקדת מחוז דרום. תגיע, תבדוק מה קורה שם. עשיתי את זה". [
סימוכין3]
להלן קטע מכתבה שפורסמה באתר ynet ב-13 באוקטובר 2023:
גולן תמיד היה בחור מפורש. ישיר. לא מסתיר עמדות, לא מייפה, לא בוחל במילים, לא מספיק פוליטיקאי. אבל בבוקר שבת שעברה, גולן היה הכי רחוק מפוליטיקה שאפשר; הוא קם ממיטתו, פתח חדשות, "אני איש מנוסה והבנתי שזה אסון לאומי בקנה מידה שמעולם לא חווינו". מכאן, גולן התחייל על דעת עצמו. הוא הוציא את מדי האלוף שלו מהארון, "מצאתי במחסן את הנעליים של הבן שלי הגדול שהיה במגלן אז זה גם אותו צבע (אדום ‑ ר"ש), ונסעתי".
הוא לקח את הטויוטה יאריס הקטנטנה והמבולגנת שלו ויצא לכבישים. "אמרתי: אם אני אבוא למטה הכללי, אני אהיה רק עוד אלוף שמציק להם. אם אני בא למפקדת פיקוד העורף, מכירים אותי לא רע כי בכל זאת הייתי שם שלוש שנים וחצי. הגעתי, הבנתי שהמצב פי עשרה יותר חמור ממה שהיה נדמה לי, ואמרתי לרפי מילוא, אלוף הפיקוד, תשמע, אני מוכן לעשות כל משימה. אני ארד לשטח - יש יתרון לזה שאתה מסתובב עם דרגות אלוף בצה"ל, איש לא אומר לך 'אל תיכנס', 'אתה לא יכול להיות פה' - כל מה שאני צריך זה נשק, מחסנית, וזהו.
כמובן שהאפסנאי פה היה הרבה יותר נדיב - נתן לי נשק, מחסנית, קסדה ואפוד, וירדתי קודם כל לאורים. הגעתי לשם אחרי הקרב, מפקד המחוז שם נפצע בכתף, כל החיילים שהיו שם נלחמו יוצא מן הכלל - וזה לא להאמין, אלה חיילי מפקדה, והם למעשה הכריעו וחיסלו את הקרב הזה, הרגו את כל המחבלים. כמובן שהיו גם לא מעט הרוגים. בעיקר הרוגות. וכמויות הציוד של המחבלים שהיו שם מטורפות".
הודעת ווטסאפ שקיבל באותם רגעים מאחותו הפכה אותו, מבלי שתיכנן, למושיעם הבלתי צפוי של נעדרים ונצורים ממסיבת הטבע, שהסתתרו שעות בשדות ללא מזון ומים, מבלי שאיש יוכל להגיע אליהם. "אחותי כותבת לי: תשמע, יש לי חברה שאומרת שיש שלושה אנשים בשטח, וזה המיקום שלהם, בלב השדות. ואני מסתכל ורואה שזה יחסית קרוב, איזה 15 ק"מ מאורים. אני מכיר את השדות האלה, לרובם אפשר להיכנס גם עם רכב פרטי, ואני נוסע לשם, רואה פתאום סבך של אשלים כאלה, נכנס פנימה ומוצא שם שלושה חבר'ה שברחו מהמסיבה, יושבים ומפחדים פחד מוות לצאת מתוך השיחים פן מישהו יירה בהם. אמרתי להם: זה אני, יאיר גולן, צאו, צאו החוצה. הוצאתי אותם והסעתי אותם לצומת הנגב - ושם אחד האבות חיכה להם. איך שאני מוריד אותם, אני מקבל טלפון מניר גונטז'".
סיפורו של העיתונאי ניר גונטז' הדהד באותן שעות ברשתות החברתיות, אחרי שבנו של גונטז', שהיה במסיבה, נותר לכוד בשטח. "אין צבא ואין משטרה, אני מתחנן למי מכוחות הביטחון: תנו לי נשק, הוא מוקף מחבלים, תנו לי להוציא אותו לבד", כתב האב מוטרף הדאגה וחסר האונים ברשת. בסוף גם השיג טלפונית את גולן, שביקש ממנו מיקום משוער של הילד והבטיח: "אני הולך להביא לך אותו".
"הוא שלח לי חרא של מיקום - צילום מסך כזה", גולן מספר. "אמרתי בסדר, נצא לדרך. אני מגיע לפטיש, רואה שזה מצפון ליישוב, איפשהו שם בשדות. נכנס לשטח, מתחיל לנסוע על שבילים בפרדס, ואמרתי: אי-אפשר לנווט ככה. מנסה להתקשר לבן שלו, פתאום הוא דווקא עונה לי. אני שואל: 'איפה אתה?' וגם הוא לא מצליח לשלוח לי מיקום. אבל אני מצליח להבין, מהתיאורים שלו, איפה הוא בדיוק.
מגיע איזה 500 מטר ממנו - ויש שם שער ברזל שאי-אפשר לעבור, והוא ועוד בחור שאיתו פוחדים נורא לצאת החוצה. אני אומר לו: 'שמע, אתם יוצאים מהעצים, יש שם שביל עפר רחב, אתם פשוט רצים על השביל דרומה. אתה רואה את השמש?' הוא אומר לי 'כן'. 'אתה רץ לכיוון השמש. אי-אפשר לטעות!' יצאו, רצו, חברו אליי, הוצאתי אותם החוצה. ואיך שאני מוריד אותם, עוד טלפון: 'הבן שלי זרוק באיזה חור'. אני אומר לו: שלח מיקום".
ובעוד גולן מחלץ ילדים אבודים ומפוחדים למוות שהצליחו איכשהו להימלט מהטבח במסיבה ולהסתתר בקרבת מקום, הוא רואה את גיא ההריגה עצמו: "מה שמצאתי שם זו זוועת אלוהים. טבח ממש. כוח מחבלים אחד תקף את המסיבה ישירות, ובינתיים הגיעו מחבלים על הכביש מצפון וגם מדרום. כל אלו שניסו לברוח בכלי רכב על הכביש נורו למוות. אלו שניצלו הם אלו שברחו רגלית לתוך השדות, ואת אלה מצאתי. כולם בטראומה".
הורי הלכודים, שלא ידעו את נפשם לאורך שעות ארוכות, הידהדו ברשת את מסע החילוצים של גולן. "מלאך במדים. בלי מירכאות, בלי מליצות ובלי סיפורים". "אין מילים להודות לו על הדבר המדהים שעשה". בתוך זמן קצר, גולן הפך לאיש השעה, סוג של גיבור לאומי לרגע. הוא לא לוקח את זה לריאות. "אני מקבל טלפונים, אז אני אגיד לא? זה שטח שאני מכיר אינטימית, אני לא מנווט שם עם מפה, ואיפה שזיהיתי שזה בסדר להיכנס - יש בזה סיכון מסוים אבל לא היסטרי - נכנסתי ותרמתי את תרומתי הצנועה". [
סימוכין4]
להלן קטע מעדות יאיר גולן באוגוסט 2024 בפני ועדת החקירה האזרחית לאירועי שבעה באוקטובר 2023:
יאיר גולן: אני בבוקר שבעה באוקטובר, לאחר ששמעתי את החדשות הראשונות, החלטתי באזור 8 בבוקר לרדת לדרום באופן כללי, והחלטתי, על סמך ניסיוני הקודם כמפקד פיקוד העורף, להתחיל את דרכי קודם כל במפקדת פיקוד העורף ברמלה. הגעתי לשם כדי לקבל תמונת מצב, וכדי למצוא במה אני יכול לעזור. לאחר שנכנסתי לחדר המלחמה, לחמ"ל, וקיבלתי תמונת מצב בסך-הכל מפורטת ודי מדויקת.
שאלה: סליחה, באיזה שעה זה היה בערך?
יאיר גולן: זה היה בתשע וחצי לערך. הייתה להם תמונת מצב שבאותם רגעים הם ידעו להגיד לי שהייתה פריצה ב-40 נקודות לפחות, שלמעשה עם חלק גדול מהכוחות אין קשר, שיש לחימה, וראיתי גם תמונות מזל"ט [מטוס זעיר ללא טייס] בחדר המלחמה, תמונות של כלי רכב של חמאס שנעים באופקים ובשדרות ויורים לכל עבר, ושבמפקדת מחוז דרום ב[קיבוץ] אורים של מפקדת מחוז דרום של פיקוד העורף יש ברגעים אלה לחימה. לאחר שהבנתי מה היא תמונת המצב, עליתי יחד עם אלוף הפיקוד אלוף רפי מילוא ללשכתו והצעתי לו.
שאלה: [לא ברור]
יאיר גולן: ללשכה שלו, והצעתי לו.
שאלה: ללשכה של מי, סליחה?
יאיר גולן: של אלוף פיקוד העורף, אלוף רפי מילוא, שהיה גם צוער שלי בבה"ד 1 [בסיס הדרכה 1, בית הספר לקצינים] אז אנחנו מכירים כבר די הרבה שנים, אני שמתי לו דרגות קצונה על הכתף, והצעתי לו שאני אהיה שליחו האישי לדרום. זה מאוד עוזר שיש לך מישהו מלפנים שהוא בדרגתך ורואה את הדברים בעצם מתוך עיניך. והייתי שלוש שנים וחצי אלוף פיקוד העורף בעצמי, אז חשבתי שאני יכול להיות לו לעזר בזה שמתוקף העובדה שהוא חייב להישאר במפקדה, ואני למעשה יכול להסתובב בשטח באופן חופשי ולדווח לו לאחור. הוא כמובן קיבל את ההצעה הזאת בשמחה. ניגשתי לנשקיה של פיקוד העורף. חתמתי על ציוד לחימה. הנעתי את רכבי הפרטי וירדתי לדרום, כששמתי את פניי לאורים למפקדת מחוז דרום. כשהגעתי לאורים אז הלחימה ממש הסתיימה דקות ספורות לפני.
שאלה: זה היה בשעות הצהריים?
יאיר גולן: זה היה בערך בשעות הצהריים בערך ב-12. קצת לפני 12, 11 וחצי משהו כזה. הגעתי לאורים הלחימה הסתיימה דקות ספורות לפני כן.
שאלה: באורים?
במחנה אורים, מחנה אורים של פיקוד העורף עזרתי לסגן. מפקד המחוז עצמו נפצע, ובדיוק היה בשלבי פינוי. עזרתי לסגנו להתארגן, סרקתי עם חיילי הבסיס את המחנה כולו, ויכולתי מהסריקה הזאת בעצם להבין מה קרה. הבנתי שהמחבלים למעשה כיוונו את פעולתם אל כל מוקדי הכוח של צה"ל, כולל מערך הפיקוד והשליטה. [
סימוכין5]
להלן קטע מתוך הרצאה של יאיר גולן שהועלתה לפייסבוק ב-12 באוקטובר 2023:
אני יודע בדיוק מה הצרכים שם בדרום, אני בכלל מכיר את הדרום [מספר מילים שאינן ברורות], אז החלטתי, שאני פשוט יורד דרומה, והצעתי לו [למפקד פיקוד העורף אלוף רפי מילוא], שאני אהיה השליח שלו, השליח האישי שלו לחזית. הוא כמובן קיבל את זה בשמחה, לא כל כך הייתה לו ברירה, אני גם נתתי לו דרגות קצונה לפני הרבה שנים.
וירדתי למחנה אורים, מחנה אורים זה מפקדת מחוז דרום של פיקוד העורף, ובאותו זמן היה שם קרב, עשרה מחבלים חדרו לתוך המחנה, אז לא ידענו כמה, אנחנו ידענו שהם נכנסו לחמ"ל ופשוט רצחו את כל הסמב"ציות ושהקרב עדיין משתולל שם בתוך המחנה.
וזה מה שעשיתי, לקחתי נשק, הנשק במפקדת הפיקוד זה עדיין אותו נשק שאני מכיר מלפני הרבה שנים, אז הוא אפילו לא נתן לי לטעון את המחסניות, באתי אליו עם מחסניות מוכנות ופשוט ירדתי דרומה עם הרכב הפרטי, הכבישים היו ריקים לחלוטין, ומצומת הנגב, כבר התחילו להיות מחסומים, ומצומת הנגב כבר ראית את אותות הלחימה, כלומר פה ושם זירות של כלי רכב הפוכים, כלי רכב מחוררים, גופות שזרוקות מחוץ לכלי הרכב, הבנתי כבר הדבר הזה באמת יותר חמור ממה שחשבתי. אני חייב לומר שבכל מחסום לא עצרו אותי, לא שאלו אפילו מי אני, ראו דרגות אלוף ואמרו סע. הייתה כמיהה לראות פיקוד בכיר מלפנים שמישהו יעשה סדר.
ואני ממשיך, באופקים באותו זמן היה ממש קרב, אני עובר ככה מאחורי כלי הרכב שמאחוריהם חיילים עומדים ומחפים פנימה, יורים בתוך אופקים, והגעתי לבסיס דקות ספורות אחרי שהקרב הסתיים, עזרתי להם להתארגן, סרקנו את הבסיס לראות שאין בו עוד מחבלים, עזרתי לסגן מפקד המ"ד [מחוז הדרום בפיקוד העורף], מפקד המחוז [אל"ם שגיא ברוך] נפצע, הוא פונה רפואית ועזרתי שם לקצינים להתארגן וחשתי שבעיקר אני מבין יותר טוב מה קרה ומדווח אחורה לאלוף הפיקוד [רפי מילוא].
ובשלב הזה באזור אחת וחצי פשוט קיבלתי טלפון מאחותי שאומרת לי: חברה של חברה שלחה לי מיקום של הבן שלה איפשהו באזור מסיבת הנובה, האם אתה יכול לחלץ אותו. אמרתי לה תשלחי מיקום. היא שלחה את המיקום, אני מכיר את האזור הזה באמת טוב, כולל את שבילי העפר, וראיתי שאני יכול להגיע אליו, ופשוט נסעתי לפי המיקום. מיקום באמת, לא צריך יותר מזה. בדרך פגשתי, מי שראה בערוץ 13 היה סרט על עוז דוידיאן, ובשלב מסוים, כשלא יכולתי לחצות את הואדי עם הטויוטה יאריס, אז אני רואה ג'יפ מגיע מולי עם טנדר כזה טויוטה. עצרתי אותו, בפנים היה עוז דוידיאן.
אמרתי לו: אתה יכול להכניס אותי לשטח, יש לי פה חבר'ה לחלץ, הוא אמר לי בטח, ונכנסנו פנימה לתוך השטח, כשהגעתי סמוך לנ"צ [נקודת ציון] שנשלח אלי, אמרתי לו תעצור, ראיתי שם משוכה של עצי שיטה קוצניים, הערכתי שהם מתחבאים שם, ירדתי ופשוט התחלתי ללכת לאורך הציר ולקרוא להם, זה אני, האלוף גולן, אתם בטוחים, אתם יכולים לצאת, ואכן אחרי איזה 150 מטר הם פתאום צצו מתוך הסבך, כמובן שהם שמחו מאוד, והוצאתי אותם החוצה. כלומר, אני בנקודה הזאת, מבחינתי, סיימתי את משימתי הצנועה, והבנתי שאם אני לא מוציא אותם לצומת משמר הנגב, אין להם דרך לצאת החוצה, כי כל השטח הוא מבודד. אחד מהם התקשר לאחד ההורים שלהם, לקחתי אותם לצומת משמר הנגב.
וכשאני עובר שוב את פני אופקים, אני מקבל טלפון, מניר גונטאז', אני אף פעם לא מדבר איתו, הוא מעצבן אותי. אז הוא מתחיל את השיחה באמירה, זה ניר גונטאז' על תנתק. הוא עיתונאי של הארץ. אותו נוהל, הוא אמר הבן שלי כך וכך, אמרתי לו שלח מיקום, ונכנסתי פעם נוספת, ואיפשהו, איכשהו השמועה התפשטה מאוד מאוד מהר, והתחלתי לקבל באמת עשרות פניות.
הפנייה הבאה שקיבלתי, הגיעה ממישהי מראש העין, שהבן שלה חי הרבה שנים בתל אביב, היה במסיבת הנובה, זה כבר היה, שני החילוצים הראשונים היו של בחורים צעירים, שברחו רגלית מזרחה מאתר המסיבה, ופה קיבלתי נ"צ שלישי של מישהו שברח צפונה, זאת אומרת הוא עדיין היה ממערב ל-232 בכביש של עוטף עזה, והגעתי עד צומת רעים, צומת רעים עדיין היה קרבות בתוך הקיבוץ עצמו, פניתי צפונה ונכנסתי ממש לתוך אתר המסיבה, וזה היה מחזה באמת, אני חייל ותיק וראיתי הרבה דברים בחיים, וזה היה המחזה הקשה ביותר שראיתי אי-פעם. הדרך הייתה פשוט גופות של בחורות ובחורים צעירים בשני צידי הכביש, מחזה קשה מאוד, באמת זירת טבח וממש היה צריך לתמרן את הרכב בין הגופות.
למזלי כשעברתי את זה, פגשתי איזה מפקד שצץ לי מצידי הדרך, אני מכיר אותו משירותי הצבאי, אמרתי לו בוא תלווה אותי. זה נראה לי עדיין אזור שנלחמו בו, אמרתי לו בוא תלווה אותי, נלך להוציא פה מישהו מהשטח, מצאנו את הבחור הזה, שוב שלחתי אותו לעוד איזה נ"צ שקיבלתי, ואני עם הבחור הזה, שכבר היה ממש לקראת חשיכה, אמרתי לו בוא אוציא אותך כבר החוצה וניסע לרמלה, תגיד לאימא שתבוא לרמלה למפקדת פיקוד העורף, תיקח אותך משם, וכשעליתי חזרה על ה-232, ואת הדרך הזאת חזרה לתמרן בין הגופות, ואני ממש זוכר את ה... הייתה שם בחורה צעירה, אני לא יודע מי היא, הייתה מוטלת לא בין החיים מחוץ לרכבה במין איזה רכות במנח גוף מאוד רך כזה על הרכב, ובשלב הזה פעם ראשונה חשתי באמת זעם בלתי רגיל.
וזה הזעם הזה אני לוקח אותו איתי עד היום. אני אדם כועס. אני מתנצל ביום של מחילה וסליחה. אני מספר באמת עם כעס עצום, וכעס על חמאס ומה שהוא עשה לנו, וכעס על איך הצבא האהוב שלי הושפל עד כדי כך. קצת קרס ביום הזה. אבל זה צה"ל, וגם כעס נורא על הממשלה שלנו, שהביאה אותנו לזה, לא היינו צריכים להגיע לזה, היה אפשר אחרת, אנחנו שנה שלמה פשוט חיסלנו את עצמנו מבפנים בלי שום צורך אמיתי.
אחרי שבועיים במילואים, כשהרגשתי שפחות או יותר עזרתי לפיקוד העורף, לצה"ל להתארגן ולשוב לעשתונותיו, אמרתי לעצמי, שזה לא... אני יכול להיות עוד אלוף במדים, אבל שמה שצריך לעשות עכשיו זה לבנות חלופה, ומאז אני עוסק בזה, בלבנות חלופה, אני חושב, שלא יהיה לנו, לא יהיה לנו שיקום אמיתי ולא יהיה לנו בנייה מחדש, אם אנחנו לא נבנה מנהיגות חדשה. [
סימוכין6]