"במלחמה הזאת הממשלה קבעה, בעצה אחת עם המטכ"ל, מטרה אסטרטגית מרכזית נכונה: חיסול מדינת חמאסטן (מטרה בעלת חשיבות קריטית שהייתה צריכה להתקבל כבר ב-2008, במבצע עופרת יצוקה, כפי שלחצתי אז, ולצערי נכשלתי. מאז, היה צריך לקבוע יעד זה כמטרת המלחמה בכל מבצע צבאי ברצועה, אך למרבה הצער זה לא קרה עד אסון 7 באוקטובר). אולם, מראש תוכנית המלחמה שהוכנה במטכ"ל לא הייתה מסוגלת להשיג את המטרה האסטרטגית הזו. הכישלון האסטרטגי הצפוי מראש נבע משתי שגיאות עיקריות: אסטרטגיית "כניסה-יציאה" שנקבעה לתמרון הקרקעי, וההתנגדות להקמת ממשל צבאי זמני ברצועה ולשליטה של צה"ל בסיוע ההומניטרי ובחלוקת הלחם והמים לאוכלוסייה האזרחית... הסירוב העיקש להקים מנגנון שליטה צה"לי על חלוקת המזון והסיוע ההומניטרי אִפשר לחמאס להמשיך ולקיים את שלטונו האזרחי ואת כוחו הצבאי. חמאס השתלט על רוב הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, והשתמש בו כדי לתספק את כוחותיו, לממן גיוס מתנדבים חדשים לשורותיו ולשמר את שליטתו באוכלוסייה האזרחית. בחזית ההתנגדות לשליטה צה"לית על חלוקת המזון והסיוע ההומניטרי עמד שר הביטחון יואב גלנט. במקום זאת, הוא ניסה לקדם שלל תוכניות הזויות לשליטה אזרחית חלופית של "גורמים מקומיים" או של "כוח רב-לאומי". כל התוכניות האלו נכשלו כישלון חרוץ. הגנרל בדימוס דייוויד פטראוס מתח ביקורת קשה על האסטרטגיה שנקטה ישראל ברצועה והסביר כי "הריגת מחבלים ולוחמי גרילה ולכידתם היא בלתי מספיקה; המפתח לקיבוע ההישגים הביטחוניים ולעצירת הגיוס של לוחמי אויב חדשים הוא להחזיק בשטח, להגן על האוכלוסייה האזרחית ולספק להם ממשל ושירותים", אבל שוב הדברים נפלו על אוזניים ערלות. בהתנגדות להקמת מנגנון שליטה צה"לי על חלוקת הלחם והמים, גלנט קיבל תמיכה מסיבית מהרמטכ"ל. אפילו כשרה"מ ניסה לבדוק היתכנות לממשל צבאי זמני, שר הביטחון, הרמטכ"ל ובכירי המטכ"ל עשו הכל כדי לסכל זאת - החל מסירוב להקצות כוחות לחלוקת המזון והסיוע וכלה בהדלפת מסמך של מערכת הביטחון, שבו טענה שקרית על כך שממשל צבאי יצריך חמש אוגדות ברצועה! אגב, מתפ"ש, הגורם המקצועי בנושא, הכין מסמך שבו נקבע שצריך רק אוגדה אחת לשם כך, אך באופן "מפליא" מסמך זה לא הודלף לתקשורת", 3 בינואר 2025.