סיפורים נסתרים מאחורי השמות
עבודתה של שמעוני ססר רצופה בסיפורים מטלטלים, מרגשים ולעיתים גם קשים. "כל משפחה היא סיפור, כל אדם הוא סיפור", היא אומרת, ומשתפת בכמה מקרים יוצאי דופן. משפחה מצור יגאל ביקשה ממנה להכין מתנת יום הולדת לסב. הסב היה בטוח כי כמעט כל משפחת אביו נספתה בשואה. המחקר גילה כי המשפחה לא נרצחה, אלא ברחה לברית המועצות ושבעה מדודיו שרדו את המלחמה והקימו משפחות. שמעוני ססר יצרה קשר עם נינת אחת האחיות. ההתרגשות הייתה גדולה בעת המפגש הראשוני שנערך בבית הקפה השכונתי בצור יגאל. משפחת הנינה עלתה לארץ והמשפחות בקשר קבוע.
באחד המחקרים גילתה כי אחד מאבות המשפחה שימש כקאפו בזמן השואה - מידע שבחרה, בהתייעצות עם המשפחה המורחבת של הלקוחות, לא לחשוף לצאצאיו החיים. במקרה אחר, חשפה כי אביה של סבתה של לקוחה אמריקנית היה עבריין שישב בכלא - עובדה שהסבירה את שינוי שם המשפחה המסתורי.
"יש מקרים יפים ויש מקרים קשים", אומרת שמעוני ססר. לעיתים מתגלים פושעים, אנסים, בוגדים - ולעיתים פשוט קשרים שנקטעו בעקבות הגירה, מלחמה או שתיקה משפחתית ארוכת שנים. "זה מקצוע שמערב רגש ואינטלקט." היא פוסקת. "מצד אחד את חוקרת, ומצד שני את מחברת. זו ממש עבודת בלש - רק רגשית". אחד הסיפורים הבלתי נשכחים עבורה היה המחקר סביב צבי גינצבורג, קרוב רחוק שהוזכר בהספד של קרוב משפחתה, המשורר דוד שמעוני. דרך ההספד, ארכיונים, מודעות אבל וגלויה ישנה מטהרן - היא חיברה בין קרובי משפחה בארץ ובארה"ב, שמעולם לא ידעו על קיומם זה של זה. הסיפור הזה מגלם בעיניה את כל מה שמרגש בגניאלוגיה - היכולת להחיות קשרים שנשכחו.
מחויבות לקהילה
המעבר לצור יגאל, ביתה הנוכחי, לא היה מקרי. שמעוני ססר בחרה לגדל את משפחתה ביישוב קהילתי המשלב אווירה כפרית עם קרבה למרכז, כשהקהילה הייתה גורם מכריע בהחלטה. "אני מרוצה מאוד לחיות כאן", היא אומרת. היא מארחת ארוחות חגיגיות, משתלבת בפעילויות חברתיות והתנדבות ונחשבת לדמות מוערכת בזכות האישיות החמה והנוכחות האנרגטית. מעבר לפעילות המקומית היא פועלת גם ברמה הארצית: מתנדבת בעמותת "לתת פנים לנופלים", שם היא מסייעת באיתור מידע על חללי צה"ל, ומייעצת לפונים במסגרת העמותה הישראלית לחקר המשפחה (עיל"ם). אני מרגישה שזו אחריות - אם יש לי יכולת לעזור, אני חייבת לעשות את זה", היא אומרת.
מבט לעתיד
כשנשאלת על תחביביה, היא צוחקת: "הגניאלוגיה היא התחביב הכי גדול שלי". לצד אהבתה לחקר שורשים, היא נהנית גם מכתיבת סיפורים קצרים (שנותרים במגירה) ומתרגול פילאטיס. אך מה שממלא אותה באמת הוא חיבור הנקודות בין עבר להווה." זה מספק אותי - אינטלקטואלית ורגשית", היא מסכמת. אפרת שמעוני ססר אינה רואה בגניאלוגיה רק מבט לאחור, אלא מנוף לעתיד. היא לא מחפשת שלמות - אלא חיבורים. הידע שיש לכל אחד מאיתנו הוא בר חלוף ואם לא נתעד אותו, הוא פשוט יעלם. "החיים הכי חזקים הם אלה שיש בהם שילוב של זיכרון ותקווה", היא אומרת "אנחנו תולדה של הסיפורים שקדמו לנו - וטוב שנדע איך לספר אותם".