יעקב פפיאשווילי היה סופר בעל שם בגאורגיה. נולד בשנת 1942 בעיר כותאייסי. לאחר קריירה ספרותית עשירה, הגיע לארץ בשנת 1996 והשתלב יפה בעולם הספרות שלנו. המחבר זכה בעבר בפרס הנשיא זלמן שז"ר - ועל עשרות ספריו זכה באותות הוקרה ובפרסים בגאורגיה.
ועתה רומן חדש - 'אמירן'. הפעם בחר יעקב פפיאשווילי לתאר סיפורה של עיר בגאורגיה, והשורות משמיעות משק כנפיים. אנו חשים, שכתיבתו אינה נוגעת רק במקום וברחובות ובעיר ספציפית. יש למחבר רצון לתת מעטפת רוחנית תרבותית מעל הרובד המקומי. זה אכן סיפור מעבר לזמן ולמקום.
הסיפור של אמירן הוא כביכול סיפורם של גיבורי שם וסיפורו של מקום - ובעצם זו מגילת חיים המגלה לנו משהו על עצמנו, על היחס לעיר, לרוח, לתולדות העולם.
ספרו של יעקב פפיאשווילי מתאר היסטוריה ואידיאה בהתהוותן. כשאנו באים לספר היסטוריה, אנו עוקבים אחר תהליכים בחיי עמים, ומשרטטים את המתווה שבו השתנו דברים בתולדות העולם. במרכז ההתבוננות אנו מנסים להבין את הנפשות הפועלות, את המנהיגים שהובילו למִפנים גדולים והקשר בין הבית ויושביו לרוח התקופה. המחבר מבקש לפתור חידה. המוטו שלו - העיר כסיפורה של האנושות.
סיפורה של עיר - סיפורה של תקופה
העיר וכל העלילות סביבה הם המסַפרים את סיפורם של האנשים. כל הפנימיות הרוחנית הנצחית. רְאו נא כיצד אמירן הגיבור מתייחס לבית ולמקום, כאילו מדובר במחוז חלומות: "אמירן מאוד אהב את הבית שלו ואת מרפסת העץ יוצאת הדופן שלו... מרחצאות אלו נבנו עם כיפות סגלגלות... בבתי המרחץ של טביליסי הישנה מבעבעים מעיינות חמים מתוך האדמה".
המרחצאות של טיביליסי הן ליבו של תיאור עוצר נשימה. נדמה לנו, שהטוהר של המרחצאות מעיד על הרצון לחשוף את התום של המקום, את התמימות, את היופי ההיסטורי הפנימי של המקום. כאן לוקח אותנו המחבר לרקע ההיסטורי והגאוגרפי של העיר ושל המרחצאות.
אנו נסחפים אחר התיאורים הצבעוניים והאגדות מן ההיסטוריה, ומבינים די מהר, שהעיר היא הרבה יותר ממקום. היא הרוח, היא הנשמה, היא החותם של ההיסטוריה. של הלבבות.
מֵעבר למקום - חשיפת החותם הרוחני
יפה דרכו הסיפורית של פפיאשווילי, והסיפור הקולח שלו נותן כבוד לחותָם הרוחני של גדולי הסופרים. אין ערך לַבתים ולעיר בלי טביעת האצבעות של גדולי ההוגים והמשוררים. משנתם והגותם עדיין מחלחלות: עדיין כל זה מפַעם בעולם, זה חי מאז ומתמיד. זו דרכו של המחבר לגעת בראשית הדברים:
"השמיים היו חסרי עננים. הרוח הקרירה של אפריל ורעננות הבוקר שיפרו ורוממו את מצב הרוח. אמירן אהב את הבוקר של טביליסי... הנהר הירקרק זרם בשקט לעבר הים הכספי. היה בוקר מוקדם, עוד נשאר זמן עד שהעבודה תתחיל; אמירן הלך בלי חיפזון במעלה הרחוב... עצר ברחוב פושקין ליד גן המשורר... אמירן אהב את שירתו. כאשר היה הולך ברחוב זה, תמיד נזכר במשהו מהביוגרפיה של היוצר הגדול".
אנו נסחפים אחר הזיכרונות שמשיבים לנו את גדול הדור, את המשורר פושקין. הביוגרפיה של המקום אינה שלמה בלי הביוגרפיה של היוצר הגדול מכולם. האם תמצאו היום בספרות שלנו סופר שכה מחובר לרוח ולפילוסופיה ולשירה? ואת כל זה הוא מעמיד במרכז הכתיבה שלו. המחבר נושא בתוכו תרבות עשירה, ובכתיבתו הוא מבקש להרוות אותנו בכל מה שאגר בחייו - באוצרות החוכמה של היוצרים הגדולים. הוא אכן מספר לתומו את סיפורם של המקומות - וכל כוונתו היא להצדיע לרוח שמאחורי הכול.