אז מה בדיוק מציעים האמריקנים לאירן בנושא העשרת האורניום, ולמה בינתיים זה לא עובד? על-פי דיווחים זרים, ארה"ב מציעה להקים מעין תאגיד רב-לאומי שיעשיר אורניום עבור כמה מדינות במזרח התיכון שמעוניינות בתוכנית גרעין אזרחית (למשל אירן, סעודיה, האמירויות ואולי גם טורקיה ומצרים). המדינות החברות יהיו הבעלים המשותפים של התאגיד, וכך אירן תוכל לממש את הזכות שהיא דורשת בתוקף - להעשיר אורניום בעצמה ולא לרכוש אותו מגורם חיצוני. אבל ההעשרה לא תתבצע באירן אלא במדינה אחרת, בפיקוח אמריקני ובינלאומי (של סאב"א). כך ניתן יהיה לוודא שמפעל ההעשרה מפיק רק מוטות דלק גרעיניים ברמה של עד 3.67%, שנדרשת להפעלת כורים אזרחיים ולא מעבר לכך. בתיאוריה, גם את המוטות האלה ניתן להמיר לפלוטוניום שמתאים לנשק גרעיני (מישהו אמר דימונה?), אבל זה מצריך הקמת תשתית לא פחות מורכבת ממפעלי צנטריפוגות - משהו שאירן לא תוכל להקים בהיחבא. אלה בדיוק מסוג הפתרונות של "לרבע את המעגל" שסטיב ויטקוף אוהב, והאמת היא שזה אפילו נשמע כמו פתרון סביר לסוגיית העשרת האורניום (נעזוב לרגע סוגיות קריטיות אחרות כמו ראש הנפץ הגרעיני, תוכנית הטילים הבליסטיים ומימון הפרוקסיז האירניים, שגם הן חייבות להיכלל בהסכם). אבל זו בדיוק הבעיה של הפתרון הזה: אירן לא מעוניינת בפתרון סביר שיאפשר לה להפעיל תוכנית גרעין אזרחית, אלא בפתרון פגום שיאפשר לה להמשיך להתקדם לעבר נשק גרעיני, ולכן כרגע נראה שהיא דוחה אותו. ואם כך אכן יהיה גם בסוף המו"מ, זה מצוין מבחינת ישראל.