כבוד השופטים,
כמו שאומרים: אם כבר נפל בחלקכם הכבוד לדון במשפט של ראש ממשלה שנאשם בפלילים, אז לפחות תנו לנו את הפנטזיה. הפנטזיה של שופט עצמאי, חד כתער, שוויוני כלפי עשירים ועניים, בעלי שררה וחסרי אונים. מישהו כמו... דוד רוזן.
הזיכרון הקולקטיבי עוד זוכר איך רוזן לא מצמץ כשהרשיע ראש ממשלה שהתפטר מתפקידו כדי לעמוד למשפט, ואף שלח אותו למעשיהו. לא מחא כף, לא חיפש סעיפי יציאה, לא עשה הנחות. הוא עשה משפט. פשוט ככה. המשפט היה ריבוע שווה צלעות, בלי עיקולים, בלי שבילים עוקפים. בלי 'אולי', 'אבל', או 'תקשיבו לי!'
אבל אצלכם, כבוד שופטי נתניהו, משהו מריח אחרת. חומר אחר נמרח לו על הרצפה באולם. חמאה? אולי משהו כבד יותר. כי בעוד בנימין נתניהו מושך זמן, מזמן ספקות, בוחן גבולות, אתם מושכים כתפיים, והרבה, הרבה זמן. עוד החלטה מהותית נדחית, עוד תאריך לישיבה נדחה, עוד "החלטה תינתן בהמשך...", מתי? אולי בהמשך הקריירה שלכם ושלו ואולי בגלגול הבא.
אז אני מניח לפניכם הצעה פשוטה: תעמדו. תרימו עיניים. תישירו מבט. בקיצור תשפטו. כן, תשתמשו בשורש ש.פ.ט, בצורה ראויה. לא את האיש שכתב ספרים על טרור שבינם לבין המציאות אין דב, להוציא יוהרה כחטא. תשפטו את הנאשם שיושב מולכם באולם. תשכחו מהכותרות, מהפוליטיקה, מהמילייה שסובב אתכם, שמאבד בכל יום הילה נוספת ומדרדר את הרשות שלכם. תהיו דוד רוזן. או לפחות, תשחקו אחד כזה בבית משפט. הגיע הזמן! כי אם לא תעשו את זה אתם, מי כן? ואם לא עכשיו, אז אימתי?
ואם באמת אין שופטים בירושלים או בתל אביב אז מישהו צריך לומר את זה בקול רם, ללא מורא וללא משוא פנים. ולסיום, תשאלו את עצמכם, 'מה אתם מעבירים לדורות הבאים שאמורים להגיע להיכל הצדק?'