יום אחד גם הגבול שלכם יגיע. אלא אם אתם משיחיים כהניסטים, גזענים תאבי דם ובצע. אבל אם אתם לא, יום אחד הגבול שלכם יגיע. אולי זה יקרה כשתבינו מה אנחנו מחוללים בעזה, אולי כשהמלחמה תיגמר ותגלו שעדיין אין תחושת ביטחון. אולי בפעם הראשונה כשתרגישו את החרדה של "לא לסגור את החודש" כי פשוט נגמר לכם הכסף, אולי כשהילד שלכם יחזור מבית הספר הממלכתי שלו וישאל אם כולכם הולכים לגיהינום כי אתם לא שומרים שבת. אולי זה יקרה כששורד השואה הבודד והרעב האחרון יעזוב את העולם, אולי כשתלכו לבקר את אחותכם בחדר לידה ולא יתנו לכם להיכנס עם הסושי שהיא כל כך חיכתה לו. אולי זה יקרה כשמישהי בשכונה שלכם תירצח על-ידי בן זוג שהחזיק נשק ברישיון למרות שהיה לו עבר של אלימות. אולי כשאחיין שלכם "יתפוצץ" באמצע ארוחת שישי כי נפלה צלחת והוא בהתקף פוסט טראומטי. אולי זה יקרה כשיודיעו שהחטוף האחרון בעזה נרצח, אולי כשלא תוכלו לבקר את אח שלכם שגר בחו"ל פשוט כי לא יהיו טיסות לארץ ומהארץ. אולי הגבול שלכם יגיע כשתצטרכו לגייס את הבת או הבן שלכם ותרגישו שאתם שולחים אותם להגן על מדינה שלא מגנה עליהם. הגבול של כל אחד מכם יגיע. וככל שזה יגיע מאוחר יותר ככה תמצאו את עצמכם יותר לבד. כי כל אותם אנשים שניסו לצעוק שעבר הגבול נרמסו על-ידי שוטרים או פרשים או תעמולנים או פסיכופתים שתקפו אותם באלימות, כשאתם לא הייתם שם איתם. ואתם תעמדו לבד. מול חברה שעברה כבר אין ספור גבולות שלא ראיתם או לא רציתם לראות, ועכשיו עברה גם את הגבול שלכם, ולא יהיה מי שישמור עליכם, לא יהיה מי שיעמוד לידכם, ואז יגיע תורכם להירמס. על-ידי אותם שוטרים או פרשים או תעמולנים או פסיכופתים שיתקפו אתכם באלימות.