לראש המוסד דוד (דדי) ברנע מיוחס המשפט הבא: הגנת תוכנית הגרעין האירני נראית כ"קבוצת כדורגל בלי שוער". עתה, איני מתייחס לסוגיה הקשה של הלחץ האמריקני לחדול מן המלחמה עם שחרור כל 20 החטופים שבחיים. זה מעין משחק מלחמה שלצורכי הבירור מתעלמים כליל מן הלחץ האמריקני. נניח שבאופן תיאורטי ישראל תוקפת את מתקני הגרעין האירניים תוך התעלמות מדונלד טראמפ. כידוע מדובר במלאכת לחימה קשה ביותר. אך נניח שהיא אכן מתבצעת ובהצלחה. לא סתם. צה"ל גם פגע היטב וגם חילץ את סוכני המוסד ששהו על אדמת אירן. בקיצור, הכל צלח. זה נשמע תיאורטית כמוצלח ביותר, שזה בדרך כלל לא מעשי, ובכן מה הלאה? אירן הופכת לתימן. היא כמו החות’ים ומה אז? אירן ענקית. נכון שיש סיכוי ששלטון השטן שלה עשוי להתמוטט, אמן, אך בינתיים היא משגרת לישראל להטים של טילים בליסטיים. האם הציבור הישראלי יעמוד בכך? בעיקר ששום חברת תעופה לא תטוס ללוד? השאילתה הזו מבוססת על ההנחה שהכל ילך למישרין. אך עם הנחה כה אופטימית נותרו שאילתות, וחלקן הוצגו כאן. "אל יתהלל חוגר כמפתח."