בזמן שמדינת ישראל שולחת את טובי בניה ובנותיה לשדה הקרב, ישנם לוחמים ולוחמות מסוג אחר - הורים חד-הוריים שנשארים בעורף, נושאים לבדם את כל נטל ההורות, הכלכלה והחרדה. חלקם גידלו ילדים עם מי שמשרתים היום בקבע או במילואים - אך כשהם מנסים לברר מידע בסיסי על השחרור או הפרישה של בן או בת הזוג לשעבר, הם נתקלים בחומה של שתיקה והתעלמות.
מדובר בתופעה נרחבת, כואבת, ובעיקר - בלתי נראית. אימהות חד-הוריות (ולעתים גם אבות חד-הוריים) מגדלים את ילדיהם עם אנשי קבע, לוחמים, אנשי מילואים. הם נפרדו, התגרשו, חילקו רכוש וזכויות לפי חוק, כולל חיסכון פנסיוני עתידי - אך כשהחייל משתחרר או פורש, מערכת הביטחון מסרבת למסור מידע. אפילו לא תאריך. אפילו לא אישור.
"סליחה, זה מידע אישי" - אבל לא כשזה נוגע לזכויות
כאשר אם חד-הורית פונה למוקד 1111 או לקצין פניות הציבור של צה"ל כדי לברר מתי בן זוגה לשעבר השתחרר מהמילואים, היא מקבלת תשובה קבועה: "לא מוסרים מידע אישי". אותה תשובה חוזרת גם כשאיש הקבע פורש, למרות שהיא זכאית - לעיתים על-פי הסכם מאושר על-ידי בית המשפט - לקבל חלק מהפנסיה שלו, מענקי שחרור, או זכויות סוציאליות אחרות.
וכשאין מידע - אין דרך לאכוף. צה"ל לא רואה בה שותפה. בית המשפט מתנער. האב או האם החד-הוריים נותרים להתמודד לבדם עם מצב בלתי אפשרי: הם אמורים לממש זכויות שמוקנות להם בחוק, אבל אין להם שום גישה למידע הנדרש כדי לממש אותן.
החוק קיים - אך יישומו לקוי
לכאורה, אין כאן פרצה. "חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014" נועד בדיוק למצבים כאלו. הוא מאפשר לאדם שהוגדר כ"מזכה נפרד" לקבל את חלקו בפנסיה של בן הזוג ישירות מהמוסד המשלם - מבלי לעבור דרך הגרוש או הגרושה. אבל החוק מתרסק על סלע המציאות: כדי לממש אותו, צריך לדעת מתי החייל פורש או משתחרר, ומי שמסרב למסור את המידע - הוא דווקא הגוף הציבורי האחראי על התשלומים: משרד הביטחון.
כשהמערכת מגבה את המסתירים
זהו שורש הבעיה. במקום לחייב את החייל לעדכן את מי שיש לו איתה (או איתו) הסכם חלוקת זכויות, צה"ל מעודד בפועל שתיקה והסתרה. גברים (ולעיתים גם נשים) מנצלים את המצב כדי להתחמק מהעברת זכויות, ויודעים שהמערכת תעמוד לצידם בשתיקתה.
האב או האם החד-הוריים, שנשארו בעורף לגדל את הילדים המשותפים לבד, לעיתים תחת לחץ כלכלי מתמיד, נדרשים כעת למאבק משפטי סיזיפי - רק כדי לברר מתי החלה זכאותם.
ומתי בתי המשפט יתעוררו.
גם מערכת המשפט נושאת באחריות. שופטים רבים מתייחסים למידע על שחרור ממילואים או פרישה מקבע כעניין פרטי, מבלי להבין שמידע זה הוא תנאי מקדים למימוש פסקי דין והסכמים שאושרו בבית המשפט עצמו. התוצאה: התעלמות מוסדית ושיטתית מהורים חד-הוריים, תוך פגיעה בזכויותיהם הכלכליות ובזכותם לקיום בכבוד.
הגיע הזמן לשינוי: חמישה צעדים מתבקשים
1. חובת עידכון מובנית - כל חייל שפורש משירות קבע או משתחרר מהמילואים יחויב לעדכן כל צד להסכם גירושים הכולל זכויות פנסיוניות.
2. נוהל יידוע בצה"ל - מחלקת כ"א תקבע נוהל להעברת מידע בסיסי (תאריך שחרור בלבד) לצורך מימוש זכויות חוקיות, בפיקוח משפטי.
3. מוקד זכויות ייעודי להורים גרושים - תחת משרד הביטחון או הרווחה, לניהול תביעות של מזכים נפרדים.
4. שינוי גישת בתי המשפט - הנחיה ברורה מבית המשפט העליון: מידע על שחרור או פרישה אינו מידע פרטי כאשר הוא רלוונטי למימוש זכויות על-פי פסק דין.
5. הכרה ציבורית - הורים חד-הוריים שנושאים לבדם את העורף בזמן שמי שהיה בן זוגם משרת בקו - הם חלק בלתי נפרד מהמאמץ הלאומי.
לא עוד שקופים
הורים חד-הוריים אינם אזרחים סוג ב'. לא מגיע להם לרדוף אחרי מידע כמו בלשים פרטיים. הם זכאים לדעת. הם זכאים לגבות. הם זכאים לחיות. בימים של סולידריות, הקרבה והתייצבות כללית - גם להם מגיע גב. זה הזמן להפסיק את ההשתקה השיטתית. זה הזמן לתקן.