נתקלתי כעת בפוסט לא-לגמרי-אפוי שכתבתי לפני שבע שנים. זה היה בימים שבהם לטעון שישראל בדרך לדמוקרטיה לא ליברלית היה משול למשוגע מ׳חולה אהבה בשיכון ג׳ שנעמד בכל לילה בחוץ וצועק ׳אוולין אל תלכי׳. אבל בדיעבד מסתבר שהיה בזה משהו. זיהיתי תהליכים, אם תרצו: איך דמוקרטיות מתות. (אמ;לק - עושים לנו Inception). כותרת דרמטית, אני יודע, אבל אני במצב רוח ארמגדוני שכזה. אתם מבינים, בימים אלה ממש אני כותב את התזה שלי. והיא עוסקת בדרך שבה דמוקרטיות ליברליות, ובאופן ספציפי ישראל - אתם יודעים, המדינה שלי, האחת, היחידה, זו שאין עוד מלבדה - בוחרות להמיר את הדמוקרטיה הפתוחה שבה בגרסת לייט. כלומר, להפוך ממדינה פתוחה, עם חברה חופשית ושיח רווי דעות, עמדות ומחשבות שמפרות זה את זו - לאחת מהמדינות המסתגרות, המפוחדות, שבהן ביטוי שאינו עולה בקנה אחד עם השלטון, הוא אסור. אבל מה, דמוקרטית - כי העם יוצא פעם בארבע שנים להצביע. עכשיו תגידו, 'מה אסור, למה אסור? מותר הכל בישראל! אין חוק שאוסר את זה'. ואני אגיד: תראו לאן הדרדרנו. כי בישראל של היום 'מותר', להגיד כל מה שרוצים (טוב, כמעט הכל), לפחות לפי חוק. אכן, החוק לא אוסר עליי להגיד, נניח 'צריך לפנות התנחלויות מסוימות' או 'צריך להפריד את הדת מהמדינה' או 'ביבי לא המלך, ולא הקיסר'. הממשלה חכמה מדי מכדי לסתום פיות במישרין. במקום זה, היא עושה משהו מורכב ומתוחכם הרבה יותר: היא מסבירה לנו לאט-לאט, טיפין-טיפין, עקב בצד אגודל, שאנחנו עצמנו לא באמת רוצים. כמו בסרט 'התחלה' (Inception, יענו): אם אתה רוצה שמישהו יחשוב משהו, אסור לך להגיד לו את זה. אתה צריך לתת לו להגיע למסקנה הזו לבד. איך עושים את זה? הו, זה קל. אומרים שישראל חופשית זה ארגון עוכר-ישראל, אוטו-אנטישמי, ושהמטרה שלהם היא להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. ואז אומרים שדרכנו זה ארגון שפועל משנאת המסורת והישראליות ולכן רוצה להדיח את בנימין נתניהו - כי הוא, כמובן, מייצגה הנאמן של המסורת והישראליות הזו. ואז אומרים ששוברים שתיקה פועלים נגד צה"ל, למרות שזה ארגון של חיילים קרביים שנתנו את הדם שלהם למען המדינה ורוצים שהיא תהיה טובה יותר. אומרים שהם שטופי מוח, שהם ממומנים על-ידי מדינות זרות וזו התערבות א-לה-רוסיה בארה"ב ב-2016, ואז אומרים שההתערבות הרוסית לא הייתה והיא בכלל המצאה של סורוס. וסורוס? עליו אומרים שהוא מעביר כספים להקרן החדשה לישראל, והקרן החדשה, כידוע, היא קרן של אויבים שונאי ישראל, שרוצים להשמיד את המדינה. ואז אומרים שאסור לטעון אחרת, ושמי שטוען אחרת הוא בעצמו חלק מהאויב. אומרים שאם יאיר לפיד יעז להגן על 'ישראל חופשית', כי היא פועלת כמותו למען חופש מכפייה דתית - הרי הוא בעצם משתף פעולה עם שוברים שתיקה, למרות שאמר שהוא נגדם. ואז לפיד סותם את הפה. ואומרים שגבאי מפרגן להם, לארגונים האלה, כי הוא סמולן. ואז גבאי מכחיש, וחברי כנסת ממפלגתו קוראים לשמאלנות כתם. ואז אומרים שהציונות של בן-גוריון היא לא הציונות של זנדברג, אלא של נפתלי בנט. ושנתניהו הוא ממשיך דרכו של יצחק רבין, מכל האנשים. ושוב, מזכירים: אם תגידו אחרת, זה רק מראה שאתם כמוהם. למה אני מספר לכם את כל זה? כי אני רוצה שאנשים יתעוררו סביבי. שיבינו, שהשמאל לא 'פנה נגד המדינה', שמאה ואחד ארגוני החברה האזרחית שפעילים פה לא עושים את זה 'כי גרמניה משלמת להם', שהציונות לא רשומה בטאבו על שם נתניהו ושארץ ישראל לא שייכת לנפתלי בנט ואיילת שקד. שההסתה, והשנאה, והשיסוע, והניסיון הזה להפוך את כולנו לעדר צייתן וזועם שפורק את זעמו אח על אחותו ובת על אביה וכן הלאה, אולי יכול לעבוד על חלק מהעם לחלק מהזמן, אבל לא על כל העם ולא לכל הזמן. בנט ושקד אומנם הפכו מאז, איכשהו, לחלק מהטובים, אבל במקומם יש בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן-גביר. אז אפשר להגיד שהשמות התחלפו, אבל המצב? הוא רק נעשה הרבה יותר גרוע.