הבה ונקשיב לקולה של ההשגחה האלוקית בספר "דברים" פרק כ"ד פסוק ט"ז: "...וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמַת". אי-אפשר להטיל על ילדים, על תינוקות, על נשים וזקנים את כל האחריות למעשיו הנפשעים והמזוויעים של החמאס בשדרות ובאופקים, בנירים ובכיסופים ביום המר והנמהר של 7 באוקטובר 2023. אין הצדקה מוסרית לביצוע הרג המוני של ילדים, הרס נרחב של בתים ומרחבים רבים בערים ברצועת עזה. הגישה חייבת להיות - איש חמאס בחטאו יומת ולא אלפי ילדים. עם ישראל כואב את אימת היום הנורא ב-7 באוקטובר 2023, כשמאות פלשתינים עשו צחוק מהריבונות הישראלית וקרעו את גדר הגבול לגזרים. מאות עזתים רמסו את הגבול במסעם לעבר מעשי הזוועה של טבח המוני ואונס נשים, שריפה, ביזת רכוש וחטיפת אנשים וילדים מבתיהם למנהרות האופל בעזה תחתית. שם נשחטו חייהם במשך מאות ימים, כשהם מורעבים ומעונים, ולמרבה הכאב, חיי רבים נטבחו בצחנת האפל. אין חולק על כך, שתגובה ישראלית נגד מבצעי הפשע של 7 באוקטובר הייתה צריכה להיות. אך יש לנו ממשלה, שמסתירה מאיתנו תמונת אמת של התגובה, שהפכה מתגובה מוצדקת נגד מבצעי פשעי 7 באוקטובר למסע נקמה, הרג המוני של אלפי אזרחים ובתוכם אלפי ילדים, נשים וזקנים. מסע הנקמה גרם להרס מוחלט של ערים. תמונות הזוועה מוסתרות מהציבור הישראלי, אך העולם רואה תמונות של רבבות אנשים המשתרכים בדרכים מורעבים, כשהשמים מהווים להם קורת גג בימי החרף ובימי השרב. אנחנו בישראל מקבלים רק את הדיווח הרשמי של דובר צה"ל, המדגיש את הנחיצות בהגברת הלחץ הצבאי על החמאס כדי להביא לשחרור החטופים. מאחורי הצהרות אלו ניצבת המציאות אותה מסתירים מאתנו. מוסתרות תמונות הרעב והצמא, העדר יכולת לתת מענה לאלפי פצועים, אותן רואה העולם, המסתייג ממדינת ישראל. אין כל הצדקה מוסרית, שמדינת העם היהודי תגיב על אירוע 7 באוקטובר, כשהיא נחשפת לעולם הרואה את אובדן המוסר היהודי, כשאנחנו מטילים אחריות על פשעי 7 באוקטובר על אלפי ילדים הרוגים. ונחזור לספר הספרים, לספר מלכים ב' פרק י"ד פסוקים ה'-ו'. אמציהו המלך העניש רק את מבצעי מעשי הזוועה "וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶך אָבִיו וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: ... וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמַת". אין הצדקה שייחסו למבקרים את מדיניות הממשלה, כהזדהות עם ארגון טרור חמאסי. מראות זוועה של ילדים רעבים ללחם זורמים למסכי הטלוויזיה בעולם, והתקשורת בישראל מתעלמת מהמציאות לה אנחנו אחראים, מציאות שעלולה לגרום לתוצאות הרסניות. הדאגה לעתידה של מדינת ישראל מניעה את הזעקה, שנדבכי הקיומיות הלאומית שלנו יושתתו רק על אדנים מוסריים. מלחמת הנקם הנמשכת כבר 612 ימים, הגוררת הרג המוני והרס מרחבי חיים של האוכלוסייה האזרחית, פוגעת בנדבכי המוסר של הקיומיות הלאומית היהודית במדינת ישראל, מדינה שיקרה לכולנו. מדינה, שבמקום לפרוס מרבדי חיים, פורסת לנו מרחבי דמים. המשפט האחרון נכתב, כשמהרדיו אני שומע את הקול המוכר והמצמרר: "הותר לפרסום, שארבעה חיילים נהרגו ברצועת עזה."