הרעיון הדמוקרטי בישראל קרס למרות שהמחשבה היא נכונה ומכוונת לטוב. הלכה ולמעשה המבנה הדמוקרטי יש בו מראית עין על חירות וחופש בחירה אך הוא נוצל ליצירת מנגנון עם עוצמה שבה הממשלה הנבחרת מקבלת אמון של קצת יותר מחצי הבוחרים ומקבלת מאותה הנקודה הרשאה לפעול לא אחת בניגוד מוחלט לחצי השני. מומחים למדע המדינה אומרים שהדמוקרטיה היא ברירת המחדל הטובה ביותר. זו הגדרה מדויקת אבל בעייתית שכן עם השנים התפתחו דפוסים של דמוקרטיה שהמשותף לכולם הוא הרצון שהממשלה הנבחרת תמשול ותוביל את המדינה כי משברים פוליטיים תכופים גם הם מזיקים ומגבירים את היאוש מהדמוקרטיה. אך כאן בדיוק הבעיה, עד כמה המשילות מייצגת את האינטרס הציבורי. בואו ניקח לדוגמה את ישראל שבה ממשלות התרגלו להנחות את הכנסת ולהחליש את כוחה, מתוך מחשבה אופיינית שרק הממשלה יודעת, למשל אלו חוקים חשובים ואלו חוקים לא. מסיבה זאת הוקמה גם וועדת השרים לחקיקה כגוף יוזם ומסנן ולשם כך לחצו הממשלות לצמצם את מה שהן כינו הצעות חוק פרטיות. הצעות פרטיות של נבחרי ציבור? ואנחנו חשבנו שהם דווקא מייצגים את הציבור, הממשלות לדורותיהן הבינו שהצעות כאלה יכרסמו בכוחה של הממשלה לשלוט בכנסת אם לא די בכך כעת וזוהי מטרתם של מובלי המהפיכה המשפטית להחליש את היועצים המשפטיים לדון רק בפשעים ברורים ומובהקים ולהותיר את ההתנהגות הלא ראויה של נבחרי הציבור בידי ציבור הבוחרים. למשל תיקי נתניהו לדעתם צריכים להיות בפינה לשיפוט הציבור ולא של בתי המשפט. מסיבה זו הם לוחצים קדימה להמשיך בהפיכה ולתת עוד עוצמה לממשלה בתקווה שגם הקואליציה החזקה מזה שנים לא תתפורר פתאום למשל בשל גיוס חרדים לצבא. כאמור לשם שינוי הקואליציה הנוכחית חזקה למדי, בצדק הם נבחרי הציבור, חברי הקואליציה חשים שהם רצון העם וכזה ראה וקדש. כמובן בממשלת השינוי, הם עשו הכל כדי לפרקה, איתרו את החוליה החלשה, מפלגתו של נפתלי בנט. הם, לא הכירו במה שעשתה הממשלה ונלחמו בה כדי להפיל אותה, בלי קשר אן זה רצון העם כפי שהם חוזרים על כך בימים אלה. זו לא הפעם הראשונה שיש משחקי כסאות על בסיס של אינטרסים אישיים שעוטים גלימה של אידיאולוגיה. לצערנו פוליטיקאים בעידן הזה במיוחד הם שחקני רשת וכל אחד מנסה להתבלט וכדי לעשות זאת מקצינים עמדות. במאמר הזה אציע לבלום את היכולת של חברי כנסת לפרוש מסיעתם, לעשות חבירות, פירוקים. במילים אחרות כל מי שנבחר מטעם מפלגה מסוימת חייב להיות בה עד תום הקדנציה ואם זה בלתי אפשרי עליו או עליה לפרוש לאלתר מהכנסת. כמובן שיש להגביל קדנציות של נבחרי ציבור. לצד זאת יש לי הצעה, לחוקק חוק, שיראה ממבט ראשון קשה ליישום אבל נחוץ. חוק שיקבע שבידי האזרחים לסיים את כהונת הכנסת באמצעות סקרים אמינים שתערוך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שלושה סקרים רציפים באומניבוס גדול מהרגיל ובהם שאלה אחת על אמון בכנסת. אי-אמון יחשב 80%. זו הצעה ראשונית שמהותה חיזוק הריבונות של האזרחים שלצד הבחירות להקמת כנסת וממשלה יש לציבור גם כוח לבטל את התוצאות במקרים קיצוניים שבהם הממשלה מועלת ברצונם. אפשר גם לחשוב על רעיון שונה במקצת והוא סקרי שבעות רצון של האזרחים מדי חודש בחודשו, הכוונה לסקר פשוט עם שאלה אחת ויחידה. בדרך זו הבוחר יכול לנטר את עבודת הכנסת והמממשלה. במילים אחרות כמו בעסקים, יערך חקר ביצועים שוטף של הכנסת והממשלה שיאפשר לאזרחים לממש את זכותם הטבעית לאי אמון אזרחי כצעד המשך במקרה הצורך לבחירות והזכות להצביע. ההצעה הזאת תחייב את הממשלה והכנסת להתאמץ ולפעול באופן מעשי, למען האזרחים, כלל האזרחים. ההצעה הזאת גם תחייב את האזרחים להיות מעורבים בעשיה הפוליטית ואולי גם תעודד ארגונים אזרחיים להוות מנוף מאורגן יותר לבניית הסכמה אזרחית. ההערכה שלי שהרעיון הזה מייתר את מלחמות האזרחים ברשתות החברתיות ויכניס תרבות פוליטית חדשה, מערכת פוליטית שכוללת את הכנסת והממשלה תחת עינו הפקוחה של הריבון אזרחי ישראל באשר הם. ועוד הערה לסיום, הרעיון הזה יכול להתאים לימין ולשמאל שכבר מנוסים במחאות. החוק החדש יחסוך מהם את הרצון לצאת לרחובות ופשוט להשתתף בסקרים שבסופו של דבר יכניסו סדר למערכת הפוליטית, נבחרי ציבור יאלצו לעבוד, לעבוד קשה למען הציבור. כמובן שזה רעיון אחד מסדרה, בואו נתחיל ממשהו, קטן יחסית ונתקדם.