ב-27 במאי 2021, פרסם העיתונאי גדעון לוי מאמר בעיתון הארץ שכותרתו "אולי סינוואר הוא אדם?". להלן קטעים מהמאמר: האם יש סיכוי לכך שגם ראשי חמאס הם בני אדם? היש סיכוי שנכיר בכך? ישראל מאז היווסדה שטפה את המוחות בדמוניזציה של אויביה. [...] יחיא סינוואר, למשל. הפרשנים יודעים שהוא אכזר. האם אכזר הוא יותר מטייסי חיל-האוויר הישראלי שבחודש האחרון הטילו עשרות פצצות על בתי מגורים והרגו 67 ילדים? קשה לדעת. האם יש יותר דם על ידיו מאשר על-ידי כמה ממפקדי צה"ל? ספק רב. האם אמיץ הוא ונכון להקריב יותר ממנהיגי ישראל? איש לא יסכים להודות בכך. סינוואר הוא האויב, ולכן הוא לא אדם. חוקרו בשב"כ סיפר שאין לו רגשות, הסוהרת שלו בשב"ס אמרה שהוא פחדן. כמותו בוודאי מוחמד דף: לשרטט את עוף החול הזה כלוחם נועז, גם אחרי שאיבד את ידיו ורגליו, ואת עינו, ושכל את אשתו ואת שני ילדיו הפעוטים? השתגעתם? דף הוא שטן. גם סינוואר. עם הגישה הפרימיטיבית הזאת אי-אפשר להתווכח, אבל אפשר להציע קריאה אחרת של המציאות. למשל, שגם הם בני אדם, שם, בחמאס של עזה, עם שאיפות וחלומות, חולשות, פגמים וגם תכונות מעוררות הערכה. למשל, שגם לחמאס יש מטרות צודקות, שאולי כדאי להכיר בהן ואפילו להתפשר עליהן. שאולי גם הם לא רוצים כל חייהם רק להרוג ולהיהרג, וגם לא להשמיד את ישראל כל יום, או לפחות, שהם יודעים שאין לכך כל סיכוי. 22 שנה עשה סינוואר בכלא, רק קצת פחות מנלסון מנדלה. שם הוא למד עברית שוטפת, שחבל שהישראלים אינם נחשפים אליה. בעברית הוא נשמע אנושי יותר. בעברית אמר פעם בכלאו ליורם בינור, שהוא מוכן לדון בהודנה ארוכת שנים עם ישראל, ואולי הדורות הבאים יתקדמו משם. [...] אני מתבונן בסינוואר יוצא ממחבואו למחרת הפסקת האש. הפרשנים אמרו שהוא מקיף את עצמו באזרחים מפני שהוא פחדן. הוא בוודאי אמיץ יותר מבנימין נתניהו ובני גנץ הממוגנים לעייפה. גם מבחינת צדקת מאבקו יש לו יתרונות על כולאיו וכובשיו, גם כשהאמצעים שהוא משתמש בהם הם נפשעים, בדיוק כמו אלה של אויביו. [סימוכין]