בזמן שכולם מבלבלים את המוח על "הפרוצדורה" הלא נכונה, רק ראוי שנזכור: יועצת משפטית פוליטית על מלא, זרועה הארוכה של האופוזיציה, יועצת שאיבדה את אמון הממשלה כבר מזמן, ובצדק גמור לאור התנהלותה השערורייתית, ושלפי עילות ההדחה המפורטות בדוח שמגר כבר מזמן הייתה צריכה להיות מפוטרת, תקועה כעצם בגרונה של הממשלה, כי "הפרוצדורה".
כל מי שמגן עליה היום עושה זאת לא בשם מעלותיה כמשפטנית, ולא משום שיש איזה היגיון משטרי במצב הקיים, אלא פשוט משום שהיא נלחמת בממשלה שנואת נפשם. זה שהתוצאה היא אובדן מוחלט של אמון הציבור במקצועיות של המוסד - זה כבר מזמן לא מעניין אותם.
גיל לימון יכול להנפיץ חוות דעת מהיום למחר שמפקיעות מראש הממשלה סמכויות אלמנטריות על-פי חוק מפורש/ עמית יכול לסטות מלשון החוק ומפסיקות קודמות שלו עצמו - והכל בהבל פה כשנוח ומתחשק ובלי שום "פרוצדורה". אבל אם הממשלה מעוניינת לשנות מהחלטה קודמת - אז כולם פוצחים בזעקות על "שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק!"
אני רחוק מלהתלהב מהחלטת הממשלה שהתקבלה היום, שמשנה באופן קפיריזי את הליך הדחתה של היועצת. אבל בכירי מערכת המשפט, שהקדישו בשנתיים האחרונות את כל מאמציהם להוריד את המקצוע לאשפתות והפכו את המשפט ל"תוכנית כבקשתך" - הם האחרונים שיכולים להתלונן. לא נותר כבר שום טעם לנתח שום דבר באמצעות היגיון משפטי, שכל ישר, או הגינות. הכל הפך להיות פוליטיקה נטו, עירומה וכוחנית.