הפרסום של ירון אברהם הערב, לפיו טראמפ אמר לנתניהו שיש צורך לסיים את המלחמה בעזה, הוא פרסום ראוי ומעניין. השאלה היא איך דבר כזה, שבסבירות לא מבוטלת מקשיח את עמדות חמאס ופוגע בסיכוי להשיג עסקת חטופים, עבר את הצנזורה - וזו לא שאלה לירון.
כלפי ירון אין שום טענה: הוא קיבל סיפור טוב, עבד לפי הנוהל ופרסם אותו - כמעט כל עיתונאי אחר היה נוהג כך (המקרים של צנזורה עצמית, שמחמירה יותר מהוראות הצנזור, נדירים מאוד). אבל מאחר שאני יודע כמה מדקדקים איתי בפרסומים בנושא הזה, גם כשהם הרבה פחות נפיצים, לא ברור לי מה קרה כאן.
חוויית העבודה האישית שלי מול הצנזורה טובה, ולא הרגשתי עד היום שמנסים להתנכל לי משיקולים זרים, או בכלל. ועם זאת האירוע הזה תמוה בעיני, ולדעתי לכל הפחות היה כאן שיקול דעת מוטעה.
לגבי משמעות דבריו של טראמפ, כתבתי כבר בציוץ אחר: מבחינתו אין שום מניעה שסיום המלחמה ייעשה בדרך של מתן פקודה לחמש האוגדות של צה"ל ברצועה להכריע את חמאס, אבל נבנימין תניהו נמנע מכך בשל הרצון להשיג עסקת חטופים נוספת.
בכך, לדעתי, הוא לוקח סיכון גדול מאוד שההזדמנות לחסל את חמאס תלך לאיבוד כתוצאה מכך שלאמריקנים באמת תיגמר הסבלנות, או שיהיו בחירות או אירוע חיצוני אחר כלשהו שלא ניתן לחזות. זה הימור גדול מאוד - לדעתי, גדול מדי.