הספר של נחמה פוחצ'בסקי הוא קול קורא ספרותי. רשימותיה, סיפוריה, רעיונותיה - כל אלה מעידים על יוצרת שאינה ספוּנה במגדל שן. שם הספר "לפני הֱיות אחוזת בית" מעיד על הזמן והמקום בו נכתב ומתעד תקופה הרואית. הסיפורים נטועים בהיסטוריה הציונית. הקורא בספר נשבּה בקסמה של הכותבת נפ"ש, השייכת לדור שבּו הספרות והציונות היו שלובים זה בזה, הכתיבה הייתה חלק מן המעשה החלוצי, קריאה אחריי, לבוא לארץ ולהילחם למענה, מבלי לטייח את המציאות. נחמה היטיבה לבטא את החזון בצד השבר.

איכרה בשדה הנאבקת על תיקון עולם

צדקו מי שראו בנפ"ש שילוב מיוחד: סופרת עברייה בת התקופה שהיא אשת ציבור המנסה לעצב את הכיוון האידיאי של היישוב החלוצי. היא הייתה אשת אשכולות, הלוחמת למען נשים, גיבורה חברתית הנאבקת למען תיקון עולם. "רוב סופרינו שומרים את עטם בטהרה, וזוכרים את מצוות מורם - להכניס רעיון בספרות היפה ולכל יצירה קטנה או גדולה לתת תוכן ומחשבה" (עמוד 65). זו אולי ספרות 'מגויסת', אבל זה כוחה של הספרות, לתת להקמת החברה הנוצרת בארץ ישראל מטען ערכי.

אחוזת בית - תבנית נוף המולדת

סיפוריה של נחמה פוחצ'בסקי משקפים את תקופתה הנה הלך מחשבה שמתואר באומץ ספרותי: "ניתן לגשת לתיקון... לבחור מן הערֵמות אבן אחרי אבן, לסתֵת אותן ולהניח מחדש נדבּך על גבי נדבּך עד שיָקום הבניין. השאלה היא רק אם יספיקו לעבודה סיזיפית כזו כוחות אדם חלש כמוהו?" (עמוד 41 ). הנה קול סופרת שנמצאת בלב ההתרחשות. המפעל הציוני נדרש לקחת על כתפיו מהפכה גדולה, והאֶפּוס שהפך להיסטוריה החל באותם רגעים קשים עד שבירה: "הוא שׂח לה על דבר חֶלקת אדמה, שהקופּה הלאומית עתידה לרכוש..." - אבל שימו לב כמה המטרה כבדה מנשוא: "כל מה שהספיקו ביישוב במשך שלושים שנותיו, כאֶפס הוא כלפי זה שנחוץ היה לעשות, ואפשר היה לעשות" (עמוד 31).

נחמה וברנר - ייאוש אך 'אף על-פי כן'

המחברת ידעה לספר את הסיפור שלה, ואנו זוכרים את הייאוש הגדול בכתבי יוסף חיים ברנר - ואת הרצון להתגבר, את 'האף על-פי כן'. "הוא לוחץ את המחרשה באדמת האבן ופותח בה תלמים עמוקים. היא מרגישה בניצחונו על האדמה הקשה" - המחברת חושׂפת את החלוציות בנקודות הקריטיות של הדבקות במטרה - השגת היעד: "ומתחילות עיניה מַתיזות ניצוצות של אושר, והלב דופק, דופק בשמחה". (עמוד 26).

חזון אלטנוילנד - וההגשמה של החלוצים

בסיפורים מובאים השלבים לקראת הקמת היישוב החדש, הקמת העיר תל אביב שנועדה להגשים את חזונו של בנימין זאב הרצל בספרו 'אלטנוילנד'. שם העיר העברית החדשה הינו בעקבות הספר האוטופי הזה. הגיבור בסיפור שנקרא "לא מצא כלום" מנסה לשאוב תוכן וחזון מספר זה - ואל נשכח, אלטנוילנד תורגם לעברית בשם 'תל אביב'. הכל שב לחיים: "בזיכרונו צץ משום מה אחד מגיבורי 'אלטנוילנד' - - - ואלוני חושב שיש לו מה לקנא במאושר הזה, אשר בלי כל מחשבה תחילה עלה...ומצא בה הכל מן המוכן" - עמוד 39. גיבוריה של נפ"ש בונים ועושים כגיבורי 'אלטנוילד'. מבינים, שהארץ המובטחת אינה מעניקה הישגים גדולים ואושר כמו בספרים. נפ"ש למדה להאיר בפנינו את הדבש וגם את העוקץ. וכך חש הגיבור: "שנים רבות כמהה נפשו אל הארץ... מה מצא בה? במקום אורות רבים, שתיאר לעצמו, הוא רואה עכשיו אך צלים נעים ונדים" - שם.