מאמר המערכת של הארץ הבוקר עושה סדר: שר החוץ של ארצות הברית, מרקו רוביו, תקף את הסנקציות האישיות שהטילו בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד ונורווגיה על שרי הימין הקיצוני איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ'. הוא טען שהסנקציות אינן מקדמות את המאמצים של ארה"ב להביא להפסקת אש, להשבת החטופים ולסיום המלחמה. "חמאס הוא ארגון טרור שעשה פשעים מזעזעים, ממשיך להחזיק בשבי חפים מפשע ומנע גם מתושבי עזה לחיות בשלום. אנחנו מזכירים לשותפינו לא לשכוח מי האויב האמיתי כאן", אמר תוך התעלמות מכך שהסנקציות הוטלו בעקבות הסתה של בן-גביר וסמוטריץ' נגד פלשתינים בגדה. לדבריו, ארה"ב מבקשת שהסנקציות יבוטלו ועומדת לצד ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מיהר להודות לו על "הבהירות המוסרית". אלא שאין כאן בהירות מוסרית - אלא בלבול במקרה הטוב והיתממות במקרה הרע. הסנקציות אינן ביטוי לבלבול מוסרי אלא להפך. הן ניסיון כמעט נואש להבחין בין ימין קיצוני לאומני ומסוכן לבין ישראל נורמלית, שאיתה לכאורה יש על מה לדבר. הניסיון להציג את הטלת הסנקציות ככישלון בהבחנה בין חמאס לישראל הוא מניפולטיבי. אם כבר, הבלבול הוא של רוביו עצמו, שמסרב להכיר בכך שבן-גביר וסמוטריץ', כמו נתניהו, מייצגים קו פוליטי חסר אחריות שאינו מבחין בין חמאס לרשות הפלשתינית. זאת אף על-פי שהרשות, בניגוד לחמאס, הכירה בישראל, חתמה איתה על הסכמים ומשתפת פעולה איתה בתחום הביטחוני זה שלושה עשורים. הסנקציות האישיות נועדו לסמן את בן-גביר וסמוטריץ' תומכי הסיפוח והטרנספר כבלתי לגיטימיים ולהבדיל אותם מן המרכז הפוליטי בישראל. הסנקציות הן מהלך משלים לניסיון שמובילים נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ובעלת בריתו סעודיה, להשיב לשולחן את פתרון שתי המדינות. הפסגה שתתקיים ב-17 ביוני בבניין האו"ם היא אות להתעוררות בינלאומית למען פתרון מדיני. היוזמה הצרפתית-סעודית חשובה אך צפויה להתנפץ על קרקע המציאות: ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לא רק מכילה את השרים הקיצוניים, אלא פועלת לפי קווי המדיניות שלהם בעזה ובגדה. בעזה - הרג, הרס ורצון לגרש ולהתנחל; בגדה - ניצול המלחמה בעזה כדי לקדם מדיניות סיפוח וגירוש. ארה"ב הזהירה אתמול את המדינות המשתתפות בוועידת האו"ם שלא לנקוט צעדים "אנטי-ישראלים", אחרת יהיו לכך השלכות דיפלומטיות חמורות. אבל אם ארה"ב באמת רוצה לעזור לישראל, עליה להצטרף ליוזמה של מקרון, ולא לחבל בה. עליה לעודד את ישראל לבדל את עצמה מן הקיצוניים, ולשוב אל נתיב הדיפלומטיה ואל פתרון שתי המדינות. ואני רק אוסיף, שהתגובה של סמוטריץ' שהוא ינצל את כוחו כשר אוצר בשביל להקריס כלכלית את הרשות הפלשתינית, בניגוד לאינטרס של מדינת ישראל, כתגובה לסנקציות האישיות נגדו, היא לא רק ניצול לרעה של כוחו, היא חזרה ל"חמאס הוא נכס". ועוד נקודה: כמו שסמוטריץ', בן-גביר, והפסיכופת הראשי, אינם מדינת ישראל, וחשוב להבחין בינם לבין מדינת ישראל, חשוב שנזכור שיש הבדל בין החמאס לרוב הציבור הפלשתיני. ההזדהות עם טרור יהודי נגד ערבים חפים מפשע בגדה, או הרג ילדים בעזה, בגלל חמאס, זה סתם טמטום (במקרה הטוב).