בריטניה קיבלה מנדט על פלשתינה כדי להכין את הבסיס לבית לאומי לעם היהודי על-פי הצהרת בלפור והאישור של "חבר הלאומים". על-פי המנדט התחייבה בריטניה לפתוח את שערי הארץ להגירת יהודים. אבל, בריטניה, כפי שהתברר לאחר הקמת ממשלת המנדט הבריטי, הגבילה את ההגירה היהודית מצד אחד ופעלה במספר דרכים להגדיל את האוכלוסייה הערבית-מוסלמית מצד שי. למשל, נתנה הוראה לחיל הספר העבר-ירדני לפעול נגד ההגירה היהודית "הבלתי חוקית" לדעת בריטניה אבל להתעלם לחלוטין מההגירה של מהגרי הגירה מוסלמים לארץ. כתוצאה ממדיניות זאת היהודים נותרו מיעוט של 600,000 בעוד שהאוכלוסייה הערבית/פלשתינית גדלה מ-500,000 ל-1,2000,000 בין 1918 ל-1947.

העובדות

במאמר זה אתייחס לראיות על העלמת עין מההגירה הערבית הבלתי חוקית - ממשלת המנדט דיווחה לוועדה המלכותית (ועדת פיל) ב-1937 ולוועדת החקירה של האו"ם ב-1946 שההגירה הערבית הבלתי חוקית הייתה זניחה וכללה בעיקר הגירה זמנית ועונתית והם חזרו לארצותיהם. אבל, קיימת הסכמה בין החוקרים שבעוד שממשלת המנדט נלחמה בהגירה היהודית היא העלימה עין מההגירה הבלתי חוקית:

א.הסכמים עם ממשלות עבר הירדן, סוריה ולבנון

על-פי חוקי ההגירה יכלו תושבי עבה"י המזרחי להיכנס לארץ ללא דרכון אלא אם הנציב העליון נתן הוראה אחרת והוראה כזאת לא ניתנה. על-פי הסכם עם ממשלות סוריה ולבנון מ-1924 יכלו תושבים מסוריה ולבנון להיכנס עם רישיון מעבר זמני. למעשה נכנס לארץ מספר לא ידוע של ערבים מעבה"י, סוריה ולבנון וגם מארצות אחרות. לכאורה, מדובר כאן בהגירה חוקית שהתבססה על הסכמים אבל, במציאות הייתה זאת הגירה בלתי חוקית מאחר שלא היה כל רישום או פיקוח על הנכנסים ואין מידע על יציאתם. רק מהגר שקיבל עבודה בצבא הבריטי בתיאום עם ממשלת המנדט חויב בהרשמה. כל השאר - אלה שהובאו ללא תיאום - נשארו ללא כל פיקוח. המדיניות של הפיקוח לא הבטיחה יעילות.

ב. העדר פיקוח על-פי הוראה מגבוה על מעבר בגבולות עם ארצות ערביות

פקחי הגבולות קיבלו הוראה לאפשר כניסת ערבים ללא רישום וללא פיקוח. לכן, לא היה כל פיקוח ורישום במעברי הגבול. המהגרים הערבים הבלתי חוקיים נכנסו ללא הגבלה ולא היה כל פיקוח על עזיבתם. למשל, הנציב העליון ווקופ סרב לגרש חורנים בלתי חוקיים וקבע שהם יצאו רק מרצונם.

ג. הוראה מגבוה לחיל הספר הירדני להתעלם מההגירה הבלתי חוקית

אורי קוסובסקי חקר את פעילותו של חיל הספר של עבה"י המזרחי שהוקם ב-1926 בפיקוד בריטי. חיל הספר מנה כ-3,000 חיילים. החיילים היו מוסלמים, נוצרים, צ'רקסים ואף דרוזים. ממסמך סודי של הסוכנות היהודית מתברר שממשלת המנדט לא רק העלימה עין מההגירה הערבית הבלתי חוקית אלא נתנה הוראה לחיל הספר העבר ירדני לא למנוע הגירה ערבית מסוריה, לבנון ועבה"י: אליהו אפשטיין חקר מטעם הסוכנות היהודית את תופעת ההגירה החורנית מסוריה לפלשתינה ב-1934/5. הוא ראיין חורנים שנכנסו לארץ מסוריה והם מסרו לו שהקלות שבה ניתן היה לעבור מסוריה לפלשתינה היייתה אחד הגורמים שהביאום להגר. על-פי עדותם לא היה כל קושי לחצות את נהרות הירדן-ירמוך בייחוד בקיץ כשהזרמים חלשים. על-פי מקור זה גורם מוסמך בחורן אמר לאפשטיין שהייתה הוראה מגבוה לחיל הספר מצד שני הצדדים - ממשלת סוריה וממשלת פלשתינה - לא להפריע להגירה הבלתי חוקית. הסיבה לכך הייתה שהממשלה הסורית הייתה מעוניינת להיפטר מההמונים הרעבים - בחורן הייתה בצורת והיה רעב וממשלת פלשתינה הייתה מעוניינת במהגרים הבלתי חוקיים בשל מחסור בפועלים או בפועלים זולים.

ד. אישורי כניסה ריקים והענקת אזרחות

ממסמכים מעזבונו של אליהו ששון, ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית בתקופת המנדט, בארכיון הציוני מתברר שהפיקוח על ההגירה לארץ נהג להעביר טפסי אישורי כניסה ריקים לגורמים המטפלים בכניסה לארץ מהגבול היבשתי כדי לאפשר לממשלת המנדט להכניס לארץ ערבים/מוסלמים שהיא הייתה מעוניינת להכניסם ולהפכם לחוקיים. אישורי כניסה לפועלים סוריים - ממשלת המנדט העבירה במשאיות 3,800 פועלים סורים לעבודה בבסיסי הצבא הבריטי ב-1942 ובנקודת הגבול סופקו להם אישורים. אישורי כניסה ל"מתנדבים סורים" לצבא הבריטי - ממשלת המנדט גייסה בסוריה מתנדבים ליחידה הערבית-ארץ-ישראלית. הם הובאו במשאיות לארץ ובתחנות הגבול או בסרפנד סיפקו להם אישורי כניסה ותעודות זהות ארץ-ישראליות. מתוך 7,750 חיילים ביחידה הערבית, 4,000 היו ערבים ארץ ישראלים ו- 3,750 היו "מהגרים בהזמנה" מטעם ממשלת המנדט. בקיצור, מתוך מסמכים רשמיים מתברר שלא היה פיקוח יסודי על הנכנסים לארץ באופן בלתי חוקי או ביוזמת השלטון וכנראה שרבים מהם נשארו בארץ. הסטטיסטיקות הרשמיות של ממשלת המנדט הייתה שהם ערכו רישומים של ההגירה החוקית בלבד דרך שערי הכניסה לארץ בדרך הים והאוויר ולא היה כל פיקוח על ההגירה הבלתי חוקית שנכנסה לארץ בדרכי היבשה.