ובכן, אל תטעו: יולי אדלשטיין הוא ממלכתי. כל כך ממלכתי שהוא הצליח להיעלם ברגע הכי ממלכתי של הכנסת, כשנדרש מישהו לקום ולהגיד "עד כאן". יולי, האיש שתמיד אומר את הדברים הנכונים בזמן הלא נכון, שוב עשה את הבלתי ייאמן: הוא כיהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, בזמן שחוק הגיוס קרס לתוך עצמו כמו אוהל צבאי ללא יתדות מבלי להשמיע אפילו ציוץ צבאי.
הרי חוק הגיוס הוא לא סתם חוק. זה חוק שבשם "הסדר" שלו מחרב את הסדר החברתי. והוא, האיש שקורא לעצמו "ליברל רוויזיוניסט", או "בגיניסט", לא מצא לנכון לעמוד בפרץ. כנראה שזה לא היה בפרק הזמן שבו יש לו "השפעה מבפנים", אותה השפעה מיתולוגית שאף אחד עוד לא ראה.
יש מי שאומרים שיולי פשוט מאמין בשיטת ההיעדרות הפעילה. כשיש צרה הוא לא נעלם, הוא פשוט ממלכתי בשקט. כמו מחסן תחמושת נעול בשעת מלחמה. וכשישאלו: איך קרה שהצבא נותר בלי חוק, והמדינה בלי שוויון? התשובה תהיה ברורה, זה קרה תחת עינו הפקוחה של האיש עם המצפון השקט.
אז אל תהיו קשים מידי איתו. לא כל אחד יכול לעמוד זקוף כשכל האחרים כורעים ברך, במיוחד אם הוא גם שכח במקרה להתכופף בזמן. אדלשטיין, זמנך עבר, לך לבית הכנסת הסמוך לביתך, תתבונן שם במראה, ותקרא למשטרה כדי שיעצרו אותך. אתה כבר תדע מדוע...