אני מבקש באמצעות ההפטרה מספר "יהושע" פרק ב' הקשורה לפרשת "שְׁלַח לְךָ" מספר "במדבר" פרקים י"ג-ט"ו לשיר שיר הלל לאישה. הדמות המרכזית בהפטרה זו אישה כנענית המהלכת לה בשולי החברה.
על כתפיה נישאות כל ההתרחשות בהפטרה. היא זו המגינה בחירוף נפש על המשלחת השנייה של שני המרגלים ששלח יהושע. היא מסכנת את חייה ומסכנת את עצמה עבור שני המרגלים. קשה שלא להתרגש למקרא דבריה בהפטרה בספר יהושע, פרק ב' פסוקים ט'-י"א: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ... כִּי ה' אֱלוֹהֵיכֶם הוּא אֱלוֹהִים בַּשָּמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת".
האישה הכנענית אינה רק מסתירה את המרגלים, אלא גם נותנת להם מידע קריטי. לפי המסורת על-פי חז"ל מסכת מגילה, האישה הכנענית, העונה לשם רחב,
התגיירה ונישאה ליהושע בן נון.
אני רואה כאן מסר חינוכי. דווקא נשים ממעמד חלש מייצגות את התיקון, את האמונה, את החזון שהחברה כאן איבדה. במקרה שלנו פגשנו דמות נשית יוזמת, אמיצה, מאמינה - משפיעה על מהלכים היסטוריים. מדרשי חז"ל לא רק מצילים את את רחב, אלא נותנים לה מעמד של מייסדת שושלת רוחנית. פה ניתנת גישה חז"לית עמוקה -
הרחמים, הגיור והאמונה לא שייכים רק לצדיקים מלידה, אלא למי שבוחר בתיקון ובאור.
על-פי מדרש תנחומא סימן ז' בנות צלפחד זוכות להוקרה ולמידה רבה של ההערצה עקב ההתייחסות שלהן לסיכום דברי המרגלים בפרשת "שְׁלַח לְךָ" בספר "במדבר" פרק י"ג, פסוקים ל"א-ל"ב: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק מִמֶּנּוּ, וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ..." תגובת כל העם: "וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ... לוּ מָתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם..." לדבריהם, עדיף היה למות כבר בארץ מצרים. לעומת זאת על-פי מדרש תנחומא בסימן ז' נכתב: "
בנות צלפחד חכמניות וצדקניות היו...המרגלים אמרו: לא נוכל לעלות, והן אמרו: עָלֹה נַעֲלֶה ותנו לנו אחוזה". מדרש תנחומא מזכיר את אומץ הלב של נשים, שלמרות הדברים הקשים שהשמיעו המרגלים, הן לא פחדו מהכניסה לארץ ישראל, להבדיל מגילויים מביכים של הגברים.
במדרש רבה כ'. כ"ה בא לידי ביטוי חיבור בין רחב, תמר אשת ער ורות המואביה. רחב כמו תמר ורות מצטיירת כדמות נשית שצמחה
מתוך מציאות חיים קשה והפכה לדמות מובילה ומנווטת. שלוש דמויות נשיות שנטלו יוזמה, שינו לחלוטין את גורלן, ובנו לעצמן עתיד חדש, כשהן מהוות אות ומופת להזדהות.
המדרש מסייע לנו בקריאה זהירה בפרשת "שְׁלַח לְךָ" לגלות קול נשי, לעתים שקט ולעיתים רועם, אך תמיד מלא אמונה, תעוזה ונכונות לתיקון ועל-פי המדרש מתנחומא סימן ז' בעוד שגברים רבים בכו והתרחקו בנפשם מן הארץ, הקול הנשי מעורר אותנו להביע הוקרה והערצה, ואסיים במילת תודה ובהבעת משאלה - מי ייתן, ובממשלנו יהיה משקל רב יותר לקול הנשי, לקול האימהי.