בקול ענות חלושה, רונן בר סיים את כהונתו כראש השב"כ. ממלא מקומו הזמני ש', נכנס לנעליו, עד שתתקבל החלטה על מינוי קבוע. קשה להאמין שזה יהיה דוד זיני. מדוע? כי מראש, בנימין נתניהו לא רצה אותו. כשהמינוי כבר התרחש, כנראה בלחצה של "השרה", זה נעשה בצורה השלומיאלית ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אפילו דונלד טראמפ, עם הרקורד ה'משוגע' שלו במינויים, לא נראה שנהג כך.
אני מניח שמבחינתו של זיני זה סיפור סגור. אבל בישראל של היום, שום דבר לא באמת סגור. ובטח לא בזמן מלחמה שמופנית כנגד מדינה, לא נגד 'כנופיה' שגם אם היא כזו בינתיים לא מצליחים להשתלט עליה. לא אתפלא אם נתניהו לא יבחר באיש אחר.
ומה יקרה בהמשך עם פרשיית קטרגייט? פרשת העיתון בילד? כמות המידע שכביכול 'מרשיעה', שדולפת מלשכת ראש הממשלה נשמעת כ'בלתי נתפסת', אך נראה שלתוצאות החקירות הללו פשוט אין סיכוי לצוף. הן טבעו בים האינפורמציה. וכנראה, אם בכלל תינתן תשובה לשאתה שלמעלה, זה יהיה רק "אחרי המלחמה...". כמה אחרי? לאלוהים פתרונים.
אבל לאיזו מלחמה מתכוונים בדיוק? האם זו המלחמה על החטופים שנדחקה לחלוטין מסדר היום, חלומם הרטוב של נתניהו ו'מרעיו'? או אולי מלחמת אירן, שבה אנחנו כנראה רק בפרק א' מתוך סדרת עונות ארוכה, שייתכן שתתחיל בנטפליקס, בטרם תסתיים המלחמה שגובה מספר גדול של נפגעים - אולי כהמשך לסדרה 'טהרן'? לא נראה שאירן תיכנע, כנראה שלא בזמן הקרוב, ואולי לא לפי התנאים שיוצבו על-ידי מי שידרוש לסיים את הלחימה. גם ממשלת ישראל, מצידה, לא ממהרת לסיים דבר: אפילו החזרת ה"נופשים" מחו"ל נדחתה "בשבועיים בערך", אולי כתרגיל ניסוי המוני - בשם "בוחנים הגירה"
ונתניהו? הוא האחרון שירצה שהמלחמה תיגמר או תסתיים, גם אם חמינאי יתאבד או ייפגע.
המלחמה מעניקה לנתניהו מרווח נשימה, ואולי גם תאריך חדש לפתיחת המשך משפטו.
במדינה שבה ראש ממשלה עומד למשפט בעת מלחמה, המלחמה היא משאב כוח שלטוני אסטרטגי יוצא דופן. מה שהתחולל במשפט כשהמלחמה הייתה מול חמאס היה רק פרומו, כן, ניסוי כלים. מה שקורה וכבר קרה מול אירן ביומיים האחרונים, מגדיר מחדש את סדר העדיפות, את הטרמינולוגיה ואת עקרונות המשפט.
חושבים שהשופטים פרידמן-פלדמן, בר-עם ושחם, לא ייעתרו לבקשה לדחות את המשפט בגלל "נסיבות ביטחוניות חריגות"? אפשר להמר שהם יקפצו על העגלה, ויכריזו קבל עם ועדה: המשפט נדחה רות-סוף. הם אפילו לא יתייחסו למועד המשכו הפטנציאלי. לא משנה באיזו מלחמה מדובר, באיזו חזית, או מתי תסתיים.
ומה עם הבחירות, שכביכול אמורות להתקיים בעוד שנה וקצת? חבל בכלל לשאול. דינן נגזר. הן תמותנה במיתת נשיקה, חרישית, חסרת צליל. הרי ניצחון על אירן ישנה את המפה הפוליטית מן הקצה אל הקצה, ויזכה את הנאשם-הנמלט ביותר נקודות אשראי משהעז לדמיין.
ומי נושא בנטל? השאלה נותרת תלויה באוויר, כיאה למדינה שבה התשובות ידועות מראש, אך איש אינו מעז לומר אותן בקול רם. תראו לאיזה אבסורד הגענו: אלה שנאבקים בנתניהו בכל כוחם כבר כמה שנים, הם אלו שפורשים לו עכשיו שטיח אדום, מקצה המדינה ועד קצה העולם, בפעולות נגד אירן. ובסופו של דבר, כמו תמיד, לא אתפלא אם הוא יהיה המרוויח הגדול.