א, עדויות של ערבים/פלשתינים על מקור האוכלוסייה הערבית/ פלשתינית

השיח' אל-מוזפר אמר דברים אלה באסיפת עם ביפו ב-9 לאפריל 1940: מספר תושבי הארץ הערבים בזמן שלטונם של הבריטים עלה מחצי מיליון למיליון".

שר הפנים המצרי אל-פתחי בראיון לטלוויזיה המצרית

הקדמה - הראיון של אל-פתחי לטלוויזיה המצרית מאשר את העובדה שהפלשתינים הם ברובם מהגרי עבודה שהגיעו לארץ בדורות האחרונים. אם לאל-פתחי יש משפחה במצרים ולפלשתינים, כמו שהוא טוען, יש קשרי דם עם מצרים, ערב הסעודית, תימן ועוד... הרי הם אינם צאצאי יהודים שהתאסלמו וגם הגירתם לארץ לא יכלה להיות לפני מאות שנים רבות. דברי אל-פתחי עומדים בסתירה לתעמולה הפלשתינית לפיה הארץ הזאת שייכת להם כי הם תושביה הוותיקים. הראיון של אל -פתחי: 23 במרס 2012 מיהם הפלשתינים: אחים, יש 1,800,000 מאיתנו בעזה. במצרים יש כ-90 מיליון בני אדם. מספרנו שווה ל-2% מאוכלוסיית מצרים. אל-אקצה ופלשתין הן חוד החנית של האיסלאם ושל המוסלמים. לכן, אנו קוראים לעזרת אחינו הערבים. כשאנו קוראים לעזרתכם, זה במטרה להמשיך ולנהל את הג'יהאד. כל פלשתיני, בעזה וברחבי פלשתין מסוגל להוכיח את שורשיו הערביים - בין אם מערב הסעודית, מתימן או מכל מקום אחר. יש לנו קשרי דם, אם כן. באופן אישי, חצי ממשפחתי היא מצרית, כולנו כאלה. יותר מ-30 משפחות ברצועת עזה מכונות אל-מסרי - "מצרי". אחים, חצי מהפלשתינים הם מצרים והחצי השני הם סעודים. יש לנו משפחות רבות שנקראות אל-מסרי ששורשיהם מצריים. הן באות מאלכסנדיה, מקהיר, מדומייטה, מהצפון, מאסואן, ממצרים העליונה. אנחנו חלק מכם.

ב.הבאת פועלים ממצרים, סוריה ולבנון על-ידי הצבא הבריטי

יחד עם הצבא הבריטי שכבש את הארץ ב-1917- 1918 הובאו על-ידי הצבא פועלים מצריים. הצבא הבריטי היה זקוק לפועלים להקמת מחנות הצבא הבריטיים שהוקמו באזור ולכוח אדם לתפעולם של המחנות והעדיף להעסיק פועלים מצרים. יעקב שמעוני העריך שמספרם הגיע לכ-30,000. בשנים אלה לא היה רישום של הפועלים שהובאו לארץ. על-פי הערכה רשמית לא בדוקה הם חזרו למצרים אבל, לדעת שמעוני, רובם ככולם נשארו בארץ. על-פי מחקרם של גדעון קרסל וראובן אהרוני הצבא הבריטי הקים בסיסים צבאיים בארץ ב-1942 במסגרת ההכנות למאבק נגד הצבא הגרמני במלחה"ע השנייה. קבלנים מטעם הצבא הבריטי במצרים הביאו פועלים מצריים לעבוד בהקמת המחנות. הפרויקט נעשה ללא תיאום עם ממשלת המנדט וכנראה שלא נעשה כל רישום. מיכאל אסף מצא שאל הפועלים המצרים שהובאו על-ידי הצבא הצטרפו מהגרים לא חוקיים שהועסקו במשק הפרטי. עמירם דרמן הביא במחקרו את רשימת מחנות הצבא הבריטי שהוקמו בארץ בשנות ה-1940. הצבא הקים 19 מחנות צבא. הם הוקמו בקרבת יישובים יהודיים משום שביישובים אלה יכול היה הצבא לקנות את הדרוש לו מהתעשיה היהודית וכן לקבל שירותים שונים. הצבא העסיק במחנותיו בין 25,000 ל-28,000 פועלים ערבים. גוזנסקי העריכה שמספרם היה 50,000 ויעקב שמעוני הגיע למסקנה שמספר המועסקים הגיע ל-80,000. אברהם סלע העריך שמתוך 100,000 הפועלים הערבים שעבדו בזמן המלחמה רובם הועסקו על-ידי הצבא הבריטי וחלקם על-ידי הממשלה. בתקופת המלחמה עבדו בארץ על-פי ושיץ, כ-25,000 עובדים זרים, כלומר מהגרים בלתי חוקיים. על-פי אברהם סלע נותרו למעלה מ-20,000 פועלים ערבים בעבודה במחנות הצבא לאחר סיום המלחמה. ג'ואן פיטרס הביאה את התייחסותה של ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית להבאת פועלים מחו"ל לצורכי ההכנות של הצבא הבריטי בתקופת מלחה"ע השנייה. הוועדה קבעה שממשלת המנדט תיקנה תקנות שיאפשרו הבאת אלפי פועלים ערבים. הם הובאו מסוריה, לבנון ומצרים במשאיות וברכבות. הפועלים הועסקו על-ידי הצבא, הצי וחיל-האוויר, חלקם הועסקו ישירות וחלקם באמצעות קבלנים. הוועדה קבעה שמתוך כ-10,000 פועלים הרוב ערקו ונשארו בארץ בניגוד לחוק. הוועדה קבעה שעריקים במספר רב היו ממצרים, סוריה, לבנון ואילו מעבה"י, פרס, הודו, סומאליה, חבש וחיג'אז מספרם היה מועט. הוועדה הביאה גם את נתוני משטרת המנדט על 9,687 מהגרים ערבים בלתי חוקיים ש-7,000 מתוכם היו סורים וכ-2,700 היו מצרים וסודנים. אבל, הוועדה לא מסרה נתונים על המספר הכולל של הפועלים שהובאו מחו"ל. ממשלת המנדט דווחה בסקר לוועדת האו"ם מ-1946 על הבאת פועלים ממצרים לעבודה בבסיסי הצבא הבריטי. על-פי הסקר הובאו לארץ גם 3,800 פועלים מסוריה ולבנון על-פי הסכם עם הממשלות מאוקטובר 1942 על-מנת להכין את הבסיסים של הצבא הבריטי לקראת מלחה"ע השנייה. חלק מהפועלים היו חורנים. על-פי הסקר הובאו ממצרים 4,000 על-ידי משרד המלחמה ו-380 על-ידי חיל-האוויר המלכותי. ג'ון הופ- סימפסון הזכיר אף הוא בדוח שלו לממשלת המנדט הבאת פועלים מצריים לארץ. בסה"כ הביא הצבא 8,180 איש. לנתונים אלה יש להוסיף 25,000 מהגרים בלתי חוקיים שעבדו עבור הצבא ו-14,000 שהוזכרו על-ידי רוברטו בקי. על היקף העבודות במחנות הצבא בהכנות לקראת מלחה"ע השנייה ובזמן המלחמה ניתן ללמוד גם מהנתונים של מצר/קפלן על יחס הבנייה הממשלתית והצבאית לתפוקת ענף הבנייה. בעוד שב-1926 היה אחוז הבנייה הממשלתית- צבאית רק 12.7%, האחוז גדל בהדרגה והגיע ל-15.3% ב-1932 ועלה ל-55.7% ב-1938 ולשיא של 101.1% ב-1939. סביר להניח שבשנות ה- 1940 האחוז עלה עוד יותר. מעין הס-אשכנזי קבעה שהצבא הבריטי הקים מחנות צבא בשרון בזמן מלחה"ע השנייה וסיפק תעסוקה לערביי השרון, לבדווים, חורנים ומצרים שעבדו בהקמת המחנות ובאחזקתם. הצבא הבריטי ייבא ממצרים פועלים שחלקם הובאו ברשיון ממשלת המנדט ואליהם נילוו מהגרים בלתי חוקיים שהועסקו בחקלאות ביישובים היהודיים. באום חאלד ליד נתניה התיישבו בדואים, מצרים וחורנים שעבדו במחנות הבריטיים. רוברטו בקי דיווח על פועלים בלתי מקצועיים שהובאו לארץ בשלהי מלחה"ע השנייה לעבודה עבור מטרות של הצבא. לדבריו הובאו גם פועלים מהארצות השכנות. אומנם ממשלת המנדט התכוונה לגרשם עם סיום העבודות אבל ההצלחה הייתה מוגבלת. ההערכה הייתה שלפחות 14,000 מבין הפועלים היו מהגרים בלתי חוקיים.

כך ניתן להעריך את מספר הפועלים הזרים שהובאו לארץ על-ידי הצבא ובשביל הצבא:

30,000 - בזמן מלחה"ע הראשונה (על-ידי הצבא הבריטי) 4,380 - בזמן מלחה"ע השנייה (על-ידי הצבא הבריטי וחיל-האוויר) על-פי נתונים רשמיים. חסרים נתונים לגבי אלה שהובאו ללא תיאום עם ממשלת המנדט. הצבא על-פי הערכות שונות 25,000,, 50,000, 80,000 עובדים ועל-פי סלע חלק מתוך 100,000 הפועלים שהועסקו על-ידי הממשלה והצבא הועסקו על-ידי הצבא. 3,800 - מסוריה בזמן מלחה"ע השנייה בתאום בין הצבא וממשלת המנדט

על-פי נתונים לא רשמיים:

14,000מהגרים בלתי חוקיים מהארצות השכנות הועסקו על-ידי הצבא. 24,000 - עובדים זרים על-פי מקור הסתדרותי.