הסבר קצר על הכור הגרעיני באראק (בלי להיכנס לסמינר בפיזיקה), שעומד ככל הנראה לזכות בקרוב לביקור של חיל-האוויר: חומר בקיע שדרוש ליצירת פצצה גרעינית ניתן להשיג בשתי צורות: העשרת אורניום, שאינה מצריכה כור גרעיני אלא אלפי צנטריפוגות להפרדת האורניום "הטוב" מהאורניום חסר הערך; או ייצור פלוטוניום.
בגדול, תוכנית הגרעין האירנית מבוססת על האפשרות הראשונה - העשרת אורניום, שהתבצעה בעיקר במתקנים בנתנז ובפורדו. אבל, אירן החלה להקים בזמנו גם מעין "מסלול גיבוי" מקביל, באמצעות הכור הגרעיני באראק. לכור הזה יש פוטנציאל לייצר פלוטוניום, שהוא חומר בקיע יעיל אפילו יותר מאורניום מועשר (מספיקים כ-8 ק"ג בלבד ליצירת פצצה לעומת כ-25-18 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 90%).
עם זאת, הכור עצמו יודע להפיק את הפלוטוניום רק בצורה כזו שבה הוא "מעורבב" עם אורניום רגיל (לא מועשר) בתוך מוטות הדלק הגרעיניים. כדי לבצע את ההפרדה של הפלוטוניום יש צורך בתהליך כימי מורכב שנקרא ריפרוססינג, אשר מצריך מפעל מיוחד שככל הידוע לאירן עדיין אין.
במסגרת הסכם הגרעין (JCPOA) אירן הסכימה לאטום בבטון את ליבת הכור באראק שמפיק את הפלוטוניום הלא מעובד, ולאפשר פיקוח של סבא"א על המתקן. אולם עם פרישתה מה-JCPOA, לאחר שטראמפ עזב את ההסכם בכהונה הראשונה שלו, אירן הפסיקה את הפיקוח של סבא"א על הכור באראק. הכור הזה, שעל-פי פרסומים זרים דומה למדי לכור בדימונה, כנראה יהפוך בשעות הקרובות לגל הריסות.