אכן מטורף האדם, ומאחר שאין 'אדמים', אז מה שנותר לנו לומר זה, בני-האדם, או בני-אנוש.
אתה קם בבוקר ואין... רשימת ה'אין' הולכת ומתארכת. בעיקר אין חיים. ואתה חושב על החטופים ומרגיש שנחטפת. גם אנחנו 'כמותם', עם אלף אלפי הבדלות, שומעים את קולות המוות ולא יודעים את מיקומו והיכן הוא מבקר.
כן, ניתן לומר שנחטפנו בידי מוטרפים גם מימין וגם משמאל, גם פה וגם שם, וכשמלחמה הופכת בשבילם למשאב חיים, מה יאמרו חטופיה, ומה יאמרו הרוגיה? יושבים בממ"ד ושומעים את ה'בומים' שהולכים ומתגברים, הולכים ומתעצמים, ו...ו... ושוב אזעקה, ועוד קצת 'בומים', הפעם רחוקים. אבל גם שם, רחוק רחוק, יש אנשים, ויש הרג והרס.
כשחברי אילון גנור כתב את ספרו המרתק 'הלו עולם', הוא לא האמין שמה שאמר יקבל משמעות אחרת. כן, שלא יהיה צורך להעביר מסרים קוליים ברשת. הם כבר יגיעו כשהם נישאים על גלי הקול מקצה העולם לקצהו. העובדות מדברות. כשבתל אביב שומעים את הרצליה, ולהפך, באמת הלך העולם.
'בוקר טוב עולם', תראה מה קורה לנו, מה מאלצים אותנו לעבור. כשלרגע עוצרים, נזכרים בכתובים, שגם כאשר מעט מאוד אנשים מילאו את העולם, האחד קם על השני והרגו, אז מה נאמר שכאשר 8.3 מיליארד אנשים חיים בו? כשכך כנראה יראו חיינו, של מי שייתכן שיהיה בר מזל, או מותו של מי ש....כן, לפעמים חסרות מילים, או שכדאי לעצור.
הנשימה נעתקת והבומים מתקרבים ומתרחקים. אכן זכינו לחיות בעולם שבו הבומים מכתיבים, 'מי לחיים ומי למיתה'. לא הגיל ולא המחלה. בום ועוד בום, ועוד אחד, ועוד אחד, כאלו שמזכירים שיש גם אחרים, ששומעים את אותו הדבר. מוזיקה נהדרת ליום א ה-22 ביוני, יום שמסמן את כניסת הקיץ ותכול הים. מעניין מה היו הקולות ששמעו אזרחי אזור פורדו הלילה. מה הם חשבו? הירושימה? נגאסאקי? טראמפ? נתניהו?