כותרת וידיעה קצרה באתר האינטרנט ICE הכעיסה וקוממה אותי: "בלי חילוץ בשבת: אל על מפסיקה טיסות למרות מצוקת הנוסעים". שפשפתי עיניי ולא האמנתי לדברים אשר קראתי בהמשך: מבצע החילוץ של אל על נמשך מחר, אך יופסק לפני כניסת השבת בעקבות נוהל פנימי והיעדר אישור רבני. הטיסות ממשיכות במתכונת מצומצמת, והמענה לנוסעים התקועים מוגבל".
מצד אחד - המצווה והחובה המתמצות במילים מן המשנה "וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". באותו צד "פיקוח נפש דוחה שבת". קיים אפוא היתר הלכתי גורף לצורך דחוף, חיוני, שאינו סובל דיחוי, לעשות הכל כדי להשיב ארצה עשרות ישראלים השוהים, בכל כורחם, חסוכי הנאה וסרבניה (רחמנא ליצלן) בארצות שונות ברחבי תבל. זו מצווה אנושית שצריכה להיעשות בדחיפות עליונה. לאלתר. היא אינה סובלת דיחוי.
אין דבר קדוש יותר מאשר ההבנה כי קדושת החיים מחייבת לעשות - להשקיע כל מאמץ אפשרי וכל משאב נדרש על-מנת להשיב את הישראלים הכלואים בארץ זרה, לביתם.
איזה נוהל פנימי תקף יותר מאשר חובת הלבבות? מה שווה נוהל כאשר הוא מתעלם מהצורך ובהינתן האפשרות גם מהיכולת להציל נפשות ולהעדיף על פניהם תקנות יבשות ונוהלים נואלים?
איזו היא דת אשר רבניה לא מאשרים חילול שבת ( עצם המחשבה שהצלת האנשים היא בבחינת חילול היא, כשלעצמה, בלתי נסבלת!) כאשר הסיבה המצדיקה ואף מחייבת את חילולה היא אנושית כל כך, ברורה כל כך, טבעית כל כך. המחשבה כי מרות וסמכות רבניות ימשיכו לאכוף נהלים בלתי סבירים, בלתי אנושיים במקרה זה, באין מפריע היא בלתי נסבלת.
העדר אישור רבני להטסת אנשים המשוועים לשוב ארצה גם בשבת הוא בלתי נסלח. לא מדובר כאן רק בכפייה דתית; מדובר בדבר חמור ומסוכן הרבה יותר - בכניעה לדת ולרבניה. בהסכמה לקבל את פסיקותיהם, לציית לאיסוריהם, להימנע מהמריית פיהם, בקבלת הדין שהם גוזרים ללא עוררין.
קשה לדרג צרכים ודחיפויות אבל יש בין הצובאים על המטוסים ואולי גם על היאכטות אנשים שזקוקים לתרופות - מהן מצילות חיים! - להורים שהשאירו בישראל ילדים קטנים ואף תינוקות, אנשים שאין להם אף לא יורו אחד לממן המשך שהייה ועוד. הזמן - האוזל - יקר מכדי לאפשר דילוג על יום אחד, יקר לאין שיעור, ברצף הטיסות וההפלגות, שגם כך מתקיים במשורה. זכור את יום השבת לקודשו, נאמר במקורות. אני מוכן לקדש שבת ואף עושה זאת, סביב שולחן השבת, חרף העובדה שאני לא אדם דתי. אבל השבת שבה מונעים רבנים מאנשים לחלץ אנשים אחרים הנתונים בצרה אינה שבת מקודשת אלא ארורה. כמו הרבנים האוסרים על קיום מלאכת החילוץ בה.