כאשר אני מהרהר במציאות הישראלית הסוערת - לא כשופט מכהן מנהל דיונים, אלא כמי שכיהן למעלה משלושה עשורים על כס השיפוט - עולה בי שאלה עקרונית, קשה, רבת פנים וטעונה: האם מוצדק לעכב את ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כדי לאפשר לו לפעול בראש נקי וללא הסחות דעת משפטיות, לשם הכרעה מיטבית בניהול המלחמה? האם מציאות של מלחמה כוללת, חוצת חזיתות, אינה בגדר "כוח עליון" המצדיק עיכוב זמני חריג, אך הכרחי, של מהלך שגרתי במערכת המשפט? שאלה זו אינה פוליטית, אלא משפטית-ערכית ממעלה ראשונה, ושומה עלינו להעמיד אותה לנגד עינינו בלי כחל וסרק.

נימוקים כבדי משקל בעד עיכוב זמני של ההליך:

• מלחמה כ"כוח עליון" המחייב גמישות שיפוטית - ישראל נתונה בעיצומה של מלחמה מורכבת, ממושכת, המאיימת על מרקם קיומה, הן בגבולות והן בעורף. במצבים כאלה, בית המשפט רשאי להכיר בנסיבות חוץ-שיפוטיות כ"כוח עליון" המצדיק סטייה זמנית מהסדרים רגילים. לא מדובר בחסינות, לא בעיכוב הליכים מלא במובנו המשפטי, אלא בהתחשבות בתנאי קיום חריגים, המחייבים "יציאה מן הקופסא".

• הצורך בראש ממשלה ממוקד פעיל ובלתי מוסח בניהול מלחמה - קבלת ההחלטות המדיניות-ביטחוניות מחייבת שיקול דעת נקי מהטרדות אישיות-משפטיות. הזמנת נאשם לבית המשפט, חקירות נגדיות, הכנה לדיונים ולראיות - כל אלה שואבים משאבים קוגניטיביים ורגשיים. כאשר מדובר בראש הממשלה המכהן, אין להתעלם מכך שהליך פלילי מתמשך עלול לשבש את ריכוזו ואת תפקודו כראש מערכת הביטחון הלאומי.

• האינטרס הציבורי גובר על האינטרס השיפוטי טכני בזמן מלחמה - השאלה אם יתקיים דיון נוסף בחודש הבא או בעוד שישה חודשים, פחות קריטית מהשאלה האם הממשלה - ובראשה רה"מ - מתפקדת בעוצמה, בשיקול דעת ובאמון הציבור. במצבים חריגים כאלה, בית המשפט רשאי ואף חייב לתת משקל לפררוגטיבה שלטונית, כל עוד לא מדובר בוויתור על ההליך אלא בדחייתו בלבד.

• עיכוב זמני אינו שווה ביטול, והליך משפטי ניתן להשיב למסלולו - בית המשפט רשאי לקבוע מסגרת ברורה לעיכוב: למשל, לעכב את הדיונים כל עוד מתמשכת הלחימה הפעילה, או לכל היותר לפרק זמן קצוב בן שישה חודשים, כפוף לעיון מחדש. סמכות זו, כשהיא מופעלת במתינות ובשקיפות, משקפת איזון בין צורכי המשפט לבין צורכי השעה.

נימוקים מהותיים נגד עיכוב ההליך

• עיקרון השוויון בפני החוק - עיכוב משפטו של ראש הממשלה בשל תפקידו אינו עולה בקנה אחד עם העיקרון הבסיסי של מדינת חוק: דין אחד לכל אדם. גם בעיתות חירום, בית המשפט מחויב להבטיח שההליך הפלילי לא יוכרע לפי שיקולים של כוח, סמכות או תפקיד. הציבור עלול לתפוס עיכוב כזה כהתרופפות נורמטיבית או כהעדפה פסולה.

• פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט -בימים של מתחים פנימיים, בית המשפט נבחן גם בעיני הציבור. עיכוב של משפט רגיש כל כך, דווקא בעיתוי בו ראש הממשלה נאשם בעבירות על טוהר המידות, עלול להיתפס ככניעה פוליטית, ולערער את מעמד מערכת המשפט כמוסד אובייקטיבי.

• חשש להנצחת ההשהיה וליצירת תקדים מסוכן -מי ערב לכך שהמלחמה לא תימשך עוד חודשים ארוכים, או שלא תוחלף באירוע חירום אחר? האם בכל פעם שיחול משבר ביטחוני או מדיני תוקפא מערכת המשפט? עיכוב עלול להוות מדרון חלקלק, במיוחד אם ינוצל ככלי לקידום הישרדות שלטונית.

• היעדר פגיעה מוכחת בתפקוד ראש הממשלה -המשפט מתנהל זה זמן, כולל בתקופת הלחימה, ולא הוצגו ראיות חד-משמעיות לכך שהמשך ניהולו פוגע בתפקוד ראש הממשלה או ביכולת ההנהגה של המדינה. אם יש צורך בהתאמות נקודתיות - אפשר לבצע אותן מבלי להקפיא את ההליך כולו.

• דרך הביניים: הפעלת שיקול דעת מידתי נראה כי המתח בין צורכי הביטחון הלאומי לבין עקרונות המשפט אינו פתיר באופן חד-משמעי. עם זאת, בית המשפט יכול להפעיל שיקול דעת מידתי וזהיר:

• לעכב את הדיונים לפרק זמן קצוב, לא ממושך;

• לקבוע שההליך יתחדש במועד שניתן לפיקוח שיפוטי;

• להצדיק את ההחלטה במסמך ציבורי מבוסס, ולא בטיעונים כלליים;

• להבהיר שהעיכוב אינו פוגע בתקפות האישומים, אלא רק בלוח הזמנים.

• במילים אחרות: לא לשבור את הכלים - אך גם לא לעצום עיניים מול האתגר הלאומי.

סיכום

המשפט, כשלעצמו, אינו מתקיים בחלל סטרילי. הוא מתקיים בלב חברה מתוחה, נלחמת, לעיתים כואבת. הוא פוגש מצבים קיצוניים - ואת אלה הוא חייב להכיל מבלי לאבד את יושרתו. לעיתים, דווקא בשם שלטון החוק, ראוי להשהות את פעולתו כדי להצילו מעצמו. השאלה אם לעכב את משפט נתניהו איננה פשוטה, ואסור לה שתוכרע מתוך גחמה או לחץ. אך באותה מידה - אין לפסול את העיכוב על הסף. ייתכן כי דווקא בעידן של מלחמה כוללת, זהו רגע שדורש אומץ שיפוטי מסוג אחר: לא של הכרעה - אלא של המתנה.