1) זה היה ברק אובמה שחתם עם אירן על הסכם גרעין. בנימין נתניהו ניהל "מלחמת עולם" עם אובמה במחיר אישי כבד, כי היה הראשון להבין את הסיכון הקיומי באירן גרעינית. יש אומרים שכל טירוף הדיפ סטייט הגיע מציר אובמה שדחף בסתר לסלק את נתניהו מכיסא ראש הממשלה, כדי לאפשר הסכמים מסוכנים במזרח התיכון שיסלילו את ישראל אל סופה. 2) באירוע התנ"כי הזה היה דונלד טראמפ הגיים צ'יינז'ר. בקדנציה הראשונה שלו טראמפ ביטל את ההסכם ושם על אירן סנקציות כלכליות שפגעו בה קשות; במדיניות אובמה תמך בישראל גוש השמאל ויצא חוצץ נגד נתניהו בכל דרך. שמעון פרס, ציפי ליבני, זהבה גלאון, יצחק הרצוג ובני גנץ - תמכו לאורך שנים בפתרון דיפלומטי שקט מול אירן, על-אף שידעו שהנייר עליו חתומה אירן שווה ערך לנייר לגריסה. אובמה נתן לאירן חלון זמן של עשור לקדם את קץ ישראל. בנשף המסכות הבינלאומי אובמה היה ידיד האליטות תוך שקידה על חיסול ישראל. 3) צריך לזכור בבחינה מושכלת לאחור איך נכנע גוש השמאל למגעים דיפלומטים המקרבים אליטות שמאל לצלחת השלטון העולמי, אך מרחיקים את הציבור בישראל מביטחון ועוצמה. כך מול הרשות הפלשתינית, כך מול עזה וכך מול אירן. הגוש הדמוקרטי בארה"ב בחר בקו הרסני לביטחון ישראל. צריך להתבונן בזה בעיניים פקוחות וללא גרם אופוריה. גם למלחמה המוצלחת באירן יש מחירים ויהיו השלכות אסטרטגיות על כלל השחקנים. 4) כעת, גם ניצחון מזהיר על אירן לא יביא את שונאי ישראל לצאת לפנסיה. כרגע צריך להכיר במהלכים מדיניים היסטוריים כמו הסכם הגרעין שיסודם באשליה שמילכדה את ישראל, לברך על טראמפ שכמו נתניהו מקפיד לעשות את הבלתי אפשרי - ולהשאר דרוכים.