הסיפור האישי שלי אינו רק שלי. הוא משקף קרע עמוק בחברה הישראלית - קרע של שסעים היסטוריים, תפיסות עולם שונות, והשפעתן המרה על חייהם של יחידים. זהו סיפור על "תקרת זכוכית", לאו-דווקא על-רקע מגדרי או דתי, אלא על-רקע השתייכות פוליטית-היסטורית. זומנתי לקורס טיס "בצו". לא ביקשתי זאת. התפקדתי לפקודה, עד שמישהו שם לב... לקב"א החריג... ול... אצ"ל. למרות קב"א 56 - הציון הגבוה ביותר, המעיד על נתונים אישיים יוצאי דופן ופוטנציאל פיקודי - נתקלתי בחומות בלתי נראות. לא התקבלתי לטייס, ליחידות מובחרות או לסיירת שקד עם הנעליים האדומות. והסיבה?! "אבא מהאצ"ל ומנחם בגין סנדק". הם, "אצולת המייפלאור", ה"במ"לים" כינויים בפי כל אותם אלה שהחזיקו במושכות השלטון וההשפעה, החל ממקבלי ההחלטות ועד לדמויות ציבוריות כמו הנשיאה העליונה לשעבר אסתר חיות - התייחסו לאנשים כמוני, המזוהים עם זרם מחשבתי אחר, כאל "פאשיסטים, דיקטטורים, טרוריסטים, רוצחים ו'מסכנים את הדמוקרטיה'". הדמויות שהיו יקרות לי - סנדקי מנחם בגין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבי מהאצ"ל, ודודי מהלח"י והמוסד - סומנו. ואני?! לי לא נתנו להיות קצין בצה"ל... בגלל שהנתונים שלי היו גבוהים מדי... זו הייתה תחושה ש"קב"א 56 ולא מזויף כמקובל בפיקוד העליון" לא רק שלא עזר, אלא אף הזיק. האצ"ל, ארגון המחתרת שפעל למען הקמת מדינה יהודית עצמאית, ניהל מלחמת חורמה בבריטים, לעיתים בדרכים שלא התיישבו עם הקו הרשמי של היישוב המאורגן. המתח ההיסטורי הזה, שכלל אירועים כמו "הסזון" ופרשת "אלטלנה", הותיר צלקות עמוקות בחברה הישראלית. עם קום המדינה, למרות שארגוני המחתרות פורקו ואנשיהם השתלבו בצה"ל, נותרו משקעים. במשך שנים רבות ולמעשה עד ימינו אלה "יוצאי אצ"ל ולח"י" סומנו כגורמים "לא ממסדיים" מספיק, וכי דרכם לדרגות בכירות ולעמדות מפתח חסומה. האמירה "קצין למרות בגין ולא בגללו" מסכמת היטב את המציאות - ההישגים שהשגתי, אם הושגו, היו למרות המכשולים שהוצבו בפניי, ולא בזכות פתיחת דלתות שהייתה אולי צפויה לאור כישורי. הסיפור שלי הוא סיפור אישי, אך הוא משמש מראה רחבה יותר לחברה הישראלית, המנסה להתמודד עם צלקות העבר תוך כדי בניית עתידה. שאלת "תקרת הזכוכית" על-רקע אידיאולוגי-משפחתי היא שאלה כאובה, המצריכה בחינה מתמדת והבנה עמוקה יותר של המנגנונים הגלויים והסמויים שפעלו ופועלים בחברה שלנו, כדי להבטיח שלדורות הבאים תינתן ההזדמנות לממש את מלוא פוטנציאלם, ללא קשר לזהותם הפוליטית-היסטורית של הוריהם או סנדקיהם.