התקיפה הצבאית של מתקני הגרעין באירן, שבוצעה בשיתוף פעולה יוצא דופן של ישראל וארצות הברית, המחישה לעולם שישראל יודעת להגן על עצמה - בעוצמה, בגבורה, ביעילות ותוך שמירה מוקפדת על ערכים מוסריים. לאחר הרגע הדרמטי וההיסטורי הזה, מגיע רגע חשוב לא פחות, המזמין להפנות את מבטינו פנימה - אל החוסן החברתי שלנו, אל כושרנו להעמיק דמוקרטיה ומשילות מבפנים, ואל עוצמתה של כלכלתנו כגורם מלכד ולא מפריד.
האחריות המשמעותית ביותר שלפנינו עכשיו אינה רק הנחת מעצור על העמקת הקרע החברתי שנגלה לנגד עינינו בשנתיים האחרונות, אלא הוכחה שעם ישראל חיוני ומאוחד גם בזמנים מורכבים. סקרים הפורצים אל המרקע, כמו אלה של ערוצי תקשורת מובילים, מראים שרוב הציבור דורש דיאלוג מוסכם לפני קידום שינויים מהותיים במערכת המשפט. הציבור הרב-גוני שלנו - יהודים, דתיים, חילוניים, ימנים ושמאלנים, וערבים - סולד מהמשך השיח המפלג. הוא שוחר ומתאווה לשיח שמקרב, שמחבק, שמכבד גם אם נותר בדעתו.
מערכת המשפט, ביתי השני מזה עשרות שנים, היא עמוד התווך של הדמוקרטיה שלנו. היא ניצבת, שלא בטובתה, בצומת קריטי: הציבור ברובו דורש שתישמר עצמאותה וחוסנה, אך גם שתהיה נגישה, יעילה ושקופה יותר. הדרישה הזו אינה רק ערכית או אזרחית - היא נוגעת בלב ליבה של היציבות הכלכלית של ישראל: אמון המשקיעים, דירוג האשראי של המדינה, ושוק ההון - כל אלה תלויים בשלטון החוק, בעצמאות מוסדות הביקורת ובתחושת יציבות משפטית ורגולטורית.
אין מדובר בהשערות תיאורטיות. בנק ישראל התריע בעבר במספר הזדמנויות מפני פגיעה במערכת המשפט שתיתפס כפגיעה במוסדות הדמוקרטיים - והזהיר שהדבר עלול להוביל לעליית תשואות האג"ח, ירידת השקעות ודעיכת הצמיחה. גם חברות דירוג האשראי, כדוגמת S&P ו-Moody’s, כבר אותתו כי שינויים חד-צדדיים או פוליטיזציה של מערכות שלטוניות, עלולים להשפיע לרעה על דירוג המדינה. לכן, הקריאה לשיפור מתוך אחריות ולא לשבירה מתוך תסכול, היא לא רק צו מוסרי - אלא אינטרס כלכלי ראשון במעלה.
כדי להגשים את הקריאה הזו, אני מציע להקים ועדה חוץ-פרלמנטרית, דיאלוגית, שתכלול משפטנים, אנשי אקדמיה, אנשי רוח ומובילי דעת קהל ממגזרים שונים. הוועדה תפעל בשקיפות - כל דיון יתועד והציבור יוכל לעקוב - ותציג בתוך פרק זמן שיוגדר מראש המלצות ברות-יישום. במקביל, כל יוזמה פוגענית, חד-צדדית או פוליטית - תוקפא עד להשגת ההסכמות.
ועד אז, אני קורא לחדול מהמתקפות חסרות הרסן על מערכת המשפט. ההתקפות הללו לא רק מחלישות אותה - הן פוגעות גם בתחושת הביטחון המשפטי שעליה נשענת הכלכלה. עכשיו שומה עלינו להגן עליה - לחזקה ולשפרה, מבלי להפוך אותה לשק חבטות. ביקורת בונה - ודאי; ביקורת הרסנית תוך שימוש בביטויים קיצוניים - לא ולא.
ובזמן שכל זה מתהווה - ונקווה שבמהרה - אסור לשכוח לרגע את עומק הכאב: החטופים והחטופות. החיים והמתים. יש מקום לסברה שלמבצע באירן הייתה גם תכלית עקיפה בתחום הזה - לחזק את עמידת ישראל מול חמאס, ולהעלות את הסיכוי להשבתם. החזרת החטופים אינה רק יעד צבאי - אלא ערך מוסרי, לאומי ויהודי מהמעלה הראשונה.
אנו מצויים כעת בצומת היסטורית שבה אפשר לפעול באומץ לחיזוק החוסן הלאומי - גם המשפטי, גם החברתי וגם הכלכלי. ישראל יכולה וצריכה להיות מופת של שילוב בין עוצמה צבאית לחוסן אזרחי וכלכלי, בין שיח מכבד לרפורמות אחראיות.
כי עם כזה - אי-אפשר להכניע.
ורוח כזו - אי-אפשר לכבות.
יחד, כולנו, נכתוב את הפרק הבא של סיפורנו - אנושי, חוקי, כלכלי ואמיץ.
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"!