גילוי נאות כמתבקש ואף כמתחייב - גם לפני 12 ימי המלחמה עם אירן, וביתר שאת במהלכה, חשבתי כי צריך ואפשר (מוטב מאוחר) להפסיק לאלתר את משפט נתניהו. מאחר שכל אדם מצוי בפוזיציה מסוימת - אודה ואתוודה, בהמשך לגילוי הנאות: אני לא סתם בפוזיציה. אני באופוזיציה. איש שמאל, אשר מזה זמן חושב ואומר וכותב שישראל לא יכולה לאפשר לעצמה את המשך כהונתו של בנימין נתניהו בראשות ממשלת ישראל (אני עדיין סבור כך!) עם זאת, ואחרי שאמרתי וכתבתי זאת, אני מבקש להסביר מדוע יש לסיים במהירות את פארסת משפטו ולהוריד עליה את המסך.

הטעמים לכך:

1. מזה זמן משקפים הצילומים מזירת המשפט את הפארסה המגוחכת, הנלעגת, והמבזה, של אופן התנהלותו: הנאשם יושב על כיסא מיוחד, שמיועד (רק?) לו, כאילו הוא יושב על כס וכל כסאו של יושב-ראש חבר השופטים. בקבוק מים מינרלים על השולחן, מחשב, לפעמים גם כוס קפה. אולם בית המשפט כאזור נוחות מרבי, אולי אולטימטיבי. 2. הסעיפים שבהם הוא נאשם נחזים, ככל שהמשפט מעמיק בחקר שלהם, לזוטי-דברים. לקטנות. ו- תסלחו לי - לשטויות. 3. המשפט וכל מה שכרוך בו כרוך גם במשאבים כספיים עצומים. לא חבל על הכסף שעשוי להחסך? 4. היענותם הצייתנית, הכנועה של השופטים לכל הנימוקים (ההסברים המנומקים לכאורה לבקשות החוזרות ונשנות לביטול ימי עדות מתוכננים ולקיצור משך העדות בימים המעטים שבהם נמסרות עדויות) נראית כתירוצים דחוקים שתכליתם להאריך לאין קץ את התהליך ולהמאיסו על המעורבים בו. 5. עצוב ומצער להיווכח בראש ממשלה שלא בוחל בחצאי אמיתות ובשקרים גמורים. 6. לבוש, כדרכו, בקפידה, מעונב, מאופר, מסורק היטב וזחוח - ראש הממשלה נראה יותר כאורח כבוד במשפטו מאשר הנאשם בו. 7. היחס ההפוך בין "חומרת" העבירות, לכאורה, שביצע ראש הממשלה לבין הפרטנות, הדקדקנות, הנוקדנות והירידה לרזולוציות לא ייאמנו של מי אמר למי ומתי ומי לא אמר למי ומדוע מטרחנים ומייגעים. הם חופרים במוח. למי מועילה החפירה הזו? 8. את המשפט הזה היה צריך לסיים לפני זמן רב. כל המכשולים שמערימים ראש הממשלה וצוותו, מן הסתם בעצת עורכי דינו, לא נתקלים בסירוב נחרץ של השופטים לאפשר את המשך הערמתם. הרפיסות של השופטים הופכים את תפיסת מערכת המשפט בדעת הקהל כמערכת קלוקלת. 9. אפשר וצריך לסיים את הפארסה הזאת. לשם כך נדרשת חשיבה אמיצה בתוך הקופסה וחשיבה יצירתית מחוץ לה. זה הזמן להציע מגוון חלופות סבירות וישימות לסיום. 10. פשוט מגוחך ומביש עד חרפה לחשוב, כי מי שעשוי, אולי, להיות מועמד לקבלת פרס נובל יואשם בהזמנת מאמר מפרכס באינטרנט. וואללה! וואללה!