ניסיון להטיל עיצומים כלכליים על שופטים ישראלים, בדומה לעיצומים שהטיל טראמפ על שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, נשמע אולי דרמטי - אך איננו ריאלי. שם, ההצדקה הייתה ברורה: ניסיון להוציא צווי מעצר בינלאומיים נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט, שמהווה לטענת הממשל פגיעה ישירה בבעל ברית. במקרה הישראלי, לעומת זאת, מדובר במערכת משפט פנימית במדינה ריבונית, הפועלת בהתאם לחוקיה שלה, ללא תוקף בינלאומי. לפיכך, לא קיים בסיס חוקי בארצות הברית שיאפשר לנשיא להפעיל עיצומים כלפי שופטים ישראלים בלי שייחשף לתגובה דיפלומטית קשה - ולעימות חזיתי עם ישראל עצמה. זאת ועוד: הטלת עיצומים אמריקניים מחייבת הכרזה על מצב חירום לאומי, הכנה משפטית של רשימת יעד, ושיתוף פעולה של משרד האוצר האמריקני. אין ספק שמהלך כזה ייראה כתוקפנות כלפי ישראל ויזכה לביקורת חסרת תקדים בקונגרס ובציבור האמריקני. המישור שבו טראמפ פועל - והוא טוב בו: דעת קהל וחשיפה תקשורתית מה שטראמפ כן יכול לעשות, ואולי אף מתכוון לעשות, הוא להוביל מסע ציבורי תקשורתי רחב היקף שיערער את הלגיטימיות של המשפט בישראל, יסיר את המסכה מעל גורמים משפטיים ופוליטיים - ויצור לחץ עממי הן בישראל והן בארצות הברית. חשיפת שלדים בארון לטראמפ עומדים משאבים מודיעיניים ואישיים עצומים - קשרים, תיעודים, גישה למידע חסוי מהממשל הקודם של ג'ו ביידן. באפשרותו לחשוף פרשיות עבר במערכת המשפט הישראלית: מינויים שנעשו בדרכים מפוקפקות, קשרים פסולים לכאורה בין שופטים לגורמים פוליטיים, עסקות במסדרונות הוועדה לבחירת שופטים - וכמובן: מגעים בין בכירים לשעבר בפרקליטות לבין בעלי אינטרסים בזירה הפוליטית. פרסום כזה - מלווה במסמכים חסויים בסגנון וויקיליקס, הקלטות ועדויות - עשוי ליצור רעידת אדמה אמון ציבורית, שגם גדול מתנגדי הרפורמה המשפטית לא יוכל להתעלם ממנה. חשיפת מעורבות ממשל ביידן והדיפ סטייט נושא נפיץ במיוחד הוא טענה לקשרים בין בכירים בממשל ביידן לבין אישים במערכת הפוליטית והמשפטית בארץ שפעלו, לכאורה, לסיכול רפורמות משפטיות או חיזוק הלחץ להמשך משפט נתניהו. אם טראמפ יוכל להוכיח קשרים כאלה - למשל העברת מסרים דרך שגרירות ארצות הברית, שיתוף פעולה עם קרנות חוץ או ארגונים משפטיים בישראל - הוא ישליך צל כבד על מניעי המשפט, ויחשוף אולי את מעורבות הדיפ-סטייט הבינלאומי שפועל תוך עירוב פוליטי ומשפטי כדי לערער ממשלות לא רצויות מבחינה אידיאולוגית. מהלך כזה עשוי לשכנע רבים שמדובר בהתערבות זרה גסה ואפילו בחבלה בריבונות הישראלית. הטקטיקה המעשית: מהלך שיוביל להפסקת המשפט התרחיש המשמעותי ביותר: הדחת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, והחלפתה ביועץ חדש ולא לעומתי לממשלה, שיצהיר על חזרה מכתב האישום - פעולה חוקית לגמרי לפי הדין הקיים. שר המשפטים יריב לוין התניע תהליך זה. זהו "כפתור אדום" שכבר נלחץ בישראל. טראמפ עשוי להפעיל לחץ מסיבי, אולי אפילו במחיר הקפאת שיתוף הפעולה עם מערכת המשפט בישראל. טראמפ יכול גם לדרוש מישראל לבחון חקיקה שתקבע עילות לסגירת תיקים נגד ראש ממשלה מכהן בתקופת חירום ביטחונית - בנימוקי כי מדובר באינטרס מדיני וביטחוני מובהק של ארה"ב - מה שיוכל להוות עוגן משפטי להפסקת ההליך, בדומה לרעיון "החוק הצרפתי". בעלי השליטה בערוצי התקשורת - וההשפעה האפשרית של טראמפ לא ניתן להתעלם מהשפעתם של בעלי השליטה בערוצי התקשורת המרכזיים בישראל, ובעיקר קשת 12 ורשת 13. רשתות אלו נחשבות למובילות קו עקבי של סיקור עוין כלפי ראש הממשלה נתניהו - לעיתים תוך טשטוש הגבולות שבין דיווח חדשותי לפרשנות פוליטית עד כדי רדיפה של ממש. טראמפ, כנשיא וכאיש תקשורת ותיק, מבין היטב כיצד זירה זו פועלת. באפשרותו לפנות ישירות לבעלי ההון שמאחורי הערוצים, לחשוף מידע על קשרים כלכליים עם קרנות או גופים בעלי סדר-יום פוליטי מובהק, או להפעיל לחץ אמריקני עקיף - למשל באמצעות חקירות או חוקים כלכליים שיחשפו את תלותם של גופי התקשורת בגורמים חיצוניים. פעולה כזו עשויה להרתיע, לשנות את דפוס הסיקור, ואף לערער את שליטת הדיפ-סטייט בזירה התקשורתית - הן בישראל והן מעבר לים. מסקנה: טראמפ לא צריך עיצומים - יש לו את המצלמה טראמפ, יותר מכל, מבין את כוחה של התודעה הציבורית. הוא לא זקוק לפקודות מנהליות או לצווים כלכליים. די לו באולפנים, בראיונות, ובקמפיינים שהוא יודע להפעיל כמאסטר. כל עוד המשפט נגד נתניהו נמשך, טראמפ יוכל לתאר אותו כ"פשיזם משפטי", כ"מזימה פוליטית נגד הדמוקרטיה", וכחלק מאותו מאבק עולמי שהוא מנהל כבר שנים נגד "הדיקטטורה של האליטות המשפטיות". והשורה התחתונה? גם אם אין לו סמכות פורמלית, לטראמפ יש את הכוח לייצר מציאות חדשה - ובמציאות כזו, כל מערכת משפט, אפילו בישראל, נדרשת לתת דין וחשבון.